הבלתי מלוקקים

ההבדל בין אופנה טובה לאופנה רעה נעוץ בשוני שבין אופנה לסטייל. אופנה במובן הפשוט והיומיומי היא דבר חולף, סטייל הוא עניין של אופי והשראה. בדיוק הדבר שחסר ברשתות האופנה הגדולות – אלה עונות על הצורך באופנה, אך בדרך כלל לא עונות על הצורך העמוק יותר בפריטים עם אופי. זו הסיבה שהסניף העצום של רשת TOPSHOP הבריטית מביט בהתנשאות חמורה על הסניף של H&M בכיכר אוקספורד הלונדונית.

בעוד שב- H&M מוכרים מכל טרנד הבא ליד, נראה שבטופשופ עושים אופנה. המונית אמנם, אבל עם סטייל ותפיסת עולם שהופכים אותה להרבה יותר מענגת ומקורית. החנויות שלהם זועקות שכאן, מנסחים בצורה מעניינת מאד את הדבר האמיתי שקורה ברחוב הבריטי. בגדי הנשים של טופשופ מוכרים כבר בארץ. את המותג הגברי של הרשת, Topman לצערנו עדיין לא.

קולקציית הגברים של הענקית הבריטית, TOPMAN, היא שיעור חשוב ב"איך עושים אופנת רחוב". לא משנה כמה יצירתית ורדיקאלית היא תהיה, אופנת רחוב צריכה להיות נגישה כלכלית ופיזית, כי אחרי הכל אי אפשר ליצור אופנת רחוב לאלפיון העליון – זה פשוט נראה מלוקק ומחושב מידי.

ברגע שאופנת רחוב היא אינה המונית, היא מאבדת מהכוח החשוב שלה. אך בו בזמן עליה להיות מספיק יצירתית כדי לא רק לענות על צורך באופנה חולפת אלא לתת ביטוי לאנשים אינדיבידואלים שחיים בנוף האורבני.

את הכל קובעת ההשראה. בעוד שרוב רשתות האופנה ניזונות מאותן השראות ומייצרות חורף אחר חורף וקיץ אחר קיץ פריטים דומים להחריד בשינויי גזרה מינוריים כאלו או אחרים, הרי שב-TOPMAN לא חוששים למצוא מוטיבים של השראה קונקרטית ולבנות באופן מושכל קולקציה שתהיה רב גונית ומסחרית ועם זאת תשתמש בפריטים ייחודיים. מספיק רק לרפרף על רשימת ההשראות לחורף הקרוב כדי לראות שהמעצבים שם עשו שיעורים לא מעטים בהיסטוריה, אמנות וצפייה ממושכת בעולם שמחוץ לחלון.

העולם של TOPMAN החורף מורכב מארבע השראות שקיבלו פרשנויות סופר מתוחכמות: הגוש המזרחי; צעדות המחאה הסטודנטיאליות בפריז; קווי האופנה של שנות החמישים והשמונים בראייה מחודשת ולבסוף – בריטניה של שנת 1966 אחרי המלחמה והזכייה בגביע העולם.

הגוש המזרחי סיפק השראה לפריטים אפורים, מלאים בהדפסים גרפיים גיאמטריים ושכבות קרדיגנים ומעילי צמר כבדים. או כמו שהם אומרים את זה: "חייטות צבאית ואווירה רוסית" ואפילו נותנים הוראות מפורטות כיצד לשלב את הפריטים ביחד. וזה יפה. גם שנות השישים כהשראה - "הביטלס בתקופה של סרג'נט פפר, כשהם סוחפים במוזיקה מהפכנית והמון צעיר שרוצה להביע את האינדיווידואליות שלו", הניבו בגדים מוצלחים בדפוסים פרחוניים וגזרות שדופות

כשבאתר מצוינות צעדות המחאה של הסטודנטים בפריז, כבר ניראה שמדובר על יצירתיות שאיננה מוטלת בספק ועל עומק שאינו שכיח בתחום.

המראה הצרפתי, שהוא המוצלח ביותר בעיני, כאילו מתכתב עם הסרט "החולמים" של בטולוצ'י. מעילי טרנץ' בטאץ' פריזאי, מגפי עור, שכמיות וקרדיגנים ברכיסה כפולה בדפוסים מנוקדים וצבעוניות מוגבלת, כובעי צמר וכמובן – חולצות משובצות. כל אלו מנסים לשחזר את רחוב סן ז'רמן הבוער לפני יותר מארבעים שנה: מחאה עם הרבה שיק.

גם המראה שזכה לשם ATOMIC, שחוזר אל הקיטשיות והתעוזות של שנות החמישים והשמונים, זכה לטיפול מוצלח. הגזרות הן חדות ומרובעות בהומאז' לכריות הכתפיים העוצמתיות ומכנסי MC HAMER. הצבעים בולטים וחזקים, ונשענים על ניגודיות שהגדירה את המהפכה המודרנית בלבוש ששנות ה-80 עשו לשנות ה-50.

הכל חוזר אל שני עשורים שהביעו דקדנס, אבל בפרשנות הדו קוטבית והמפרקת של זמננו. לא סתם קשור מראה זה לתופעות מוזיקה כמו "בלונדי" דאז או "B-52".

אבל התעוזה של מעצבי TOPMAN גם יכולה להטריד. הם מציגים גם מקור השראה שנקרא DEEP SKIN המושפע מן הסרט הפרובוקטיבי THIS IS LONDON, ואמור ליצור דיאלוג ויזואלי בין תופעות של קבוצות שוליים אגרסיביות לפריטים בקולקציה; או כמו שהם אומרים את זה: "הקולקציה הזו חוגגת את כל הנערים שהעיזו להיות אחרת: רוקרים, מודס וסקין הדס". להתייחס לסקין הדס במישור החיצוני שלהם כמעוררי השראה זה שטחי ובעייתי. כבר הוכחתם ששליטה בהיסטוריה ובאקטואליה יש לכם, בואו תראו שאתם עושים בה שימוש נכון ואחראי.

ולסיכום: אם אתם רוצים להבין איך אופנה היא ביטוי של תקופה, עמדו עשר דקות בפתח החנות הלונדונית ותבינו איך אמורה להראות אופנה: בעיקר אמיתית.

אז נכון ש-TOPMAN היא עדיין רשת מסחרית. וכן, היא מושפעת מאופנות חולפות לחלוטין, אך ניכר ששם מערבים בתהליך העשייה משהו בסביבותינו כבר שכחו ממזמן: קצת תעוזה ועמוד שדרה שמפיקים פריטים נפלאים שלא תמיד הולכים עם הזרם. פשוט נדמה שלא מצנזרים שם יותר מידי את המעצבים שלהם ונותנים להם לעשות את הדבר הנכון – להביע את עצמם דרך הרחוב.

מחירים לדוגמא:
ג'ינסים: 40 ליש"ט.
מעילי צמר: 80 ליש"ט.
טישרטס: 14 ליש"ט.
נעליים: 50 ליש"ט.