מי הזיע על החולצה החדשה שלכם?

לפני מספר שבועות התגלה כי ענקית האופנה האמריקאית "גאפ" הועידה למכירה חולצות שנתפרו במפעל שהעסיק ילדים בתנאי עבדות.

המיקרה עורר מחדש את שאלת תנאי היצור הנאותים או הבלתי נאותים כפי שהסתבר בדיעבד. לגאפ קיים "קוד מוסרי" שהוא מעין מסמך המפרט על ההתחיבות של החברה לתנאי יצור נאותים אצל קבלני המשנה והמפעלים שלה.

מתוקף כך היא מבצעת בדיקות עצמאיות במפעלים ומנגנוני ביקורת שונים. אמנם הדבר לא עזר במקרה הנוכחי ובאחרים, אך לפחות קיימת המודעות והחברה יצאה בהודעה מסודרת לעיתונות, השמידה את התוצרת וסיימה את העבודה מול הספק.

באתר של H&M קיים מסמך המפרט את מחויבותה של החברה לתנאי יצור נאותים וניסיון להסביר כיצד מפקחת החברה על כל נושא. גם באתר של ענקית הג'ינס ההולנדית G-STAR יש פירוט פעולותיה של החברה כלפי יצור הוגן. כמובן שאין אנו תמימים ועובדה ש"גאפ" קרה מה שקרה למרות מחויבויות כאלו ואחרות – אבל לפחות שם מנסים להיות שקופים לביקורת ציבורית טובה.

בארץ לעומת זאת יותר קל למצוא מים בנגב מאשר לקבל תגובה רצינית מחבורת אופנה בנושא תנאי עבודה ושכר הוגנים. שלחנו לחברות יחסי הציבור של ארבע חברות ישראליות - קסטרו, גולף, הוניגמן, רנואר ולנציגי זארה בארץ ארבע שאלות:

1. האם קיים מסמך נגיש המפרט את מחוייבותה של החברה לתנאי יצור נאותים במזרח הרחוק של העובדים עבורה ושל עובדים השונים בכלל?

2. אילו ביקורות מבצעת החברה על מנת לוודא תנאי יצור נאותיםשל העובדים עבורה?

3. מי מפקח על ביצוע הביקורות והיכן ניתן לעקוב אחריהן?

4. האם התגלה בעבר מקרה (כפי שקרה ב"גאפ" לאחרונה) של ניצול עובדים? אם כן, מה עשתה החברה בנדון?

חברות "קסטרו" וחברת "גולף" היו היחידות שהגיבו, בלקוניות אמנם, אך לפחות הגיבו:
"חברת קסטרו, חברת האופנה המובילה בישראל, מאמינה במתן תנאי תעסוקה נאותים לכל עובד. החברה מיוצגת בהודו על ידי תאגיד האופנה העולמי בגרמניה OTTO, אשר מבצע בדיקות שוטפות על תנאי העבודה במפעלי הייצור, כנדרש מכל חברה אירופאית. הייצור בסין מתבצע תחת פיקוח ממשלתי".


מדובר קבוצת גולף נמסרה תשובה דומה:
"קבוצת גולף מאמינה במתן תנאי תעסוקה טובים לכל עובד ומחוייבת לקוד מוסרי המופץ לכל ספקי החברה. החברה, נוהגת לבדוק, באמצעות ביקורים שוטפים כי הספק עובד בהתאם לקוד המוסרי".

כפי שניתן לשים לב, יש פער בין מה ששאלנו לתשובה שקיבלנו. קסטרו אמנם אמרה שהיא מיוצגת על ידי OTTO אך לא אמרה מה היא עושה בנידון – האם לה יש גוף מפקח משל עצמה?. ועוד – למה הכוונה הייצור בסין הוא תחת פיקוח ממשלתי? הרי ידוע כי בסין קיימים סווט שופס למכביר, וכי הפיקוח הממשלתי הוא דבר שבאמת אי אפשר לסמוך עליו – הצצה בסרט "china blue"
מבהירה למה הכוונה כשנערה עובדת בשכר של סנטים בודדים לשעה בתנאים מחפירים.

אם יש קוד מוסרי לחברה וקיימות ביקורות, מדוע תמציתן לא צורפה לתגובה או לפחות נאמר מי בחברה מפקח באופן ישיר על הנושא?
רוצים לדעת מה תגובת החברות הישראליות האחרות המייצרות במזרח הרחוק? ובכן – יהיה לכם מאוד קשה לרדוף אחרי יחסי הציבור שלהן. כשלא מדובר בשליחת תמונות מן הקולקציה החדשה לעיתונאים, ההתנהלות מסתבר מייגעת יותר. דוברת חברת הוניגמן מסרה בתאריך ה- 21 לנובמבר כי היא בודקת מול חברת הוניגמן וכי היא כבר למחרת תשלח לי את כל חומרים הדרושים.

פנייה נוספת, ארבעה ימים אחר כך, העלתה כי "האנשים שמטפלים בזה לא בארץ והיא מחכה". מרנואר כלל לא טרחו להגיב למכתב האלקטרוני (והוא נשלח לפחות פעמיים), ורק אחרי מספר שיחות טלפון מילמלו ביח"צ של רנואר שהם קיבלו את המייל אך לא ידעו מה לעשות איתו (באמת קשה לשלוח מייל הבהרה חזרה או להרים טלפון).

אחרי שנרמז להן כי חברות נוספות התבקשו להגיב הן מיהרו לומר כי ביום ראשון תחכה לי התגובה המיוחלת. מיותר לציין כי אנו עדיין מחכים. זארה – היח"צ הפנה לפני שבוע את השאלות להנהלה העולמית, התשובות עדיין לא הגיעו.

אתם כצרכנים יכולים ליצור לחץ בלתי יתואר על חברות האופנה. שלא ימכרו לכם סיפורים שהם עושים הכל כדי שהבגדים יהיו נגישים לכם כלכלית – הרווח המופק בפער שבין עלות יצור הג'ינס למחירו במערב הוא לא נתפס ולרוב מי שזוכה לרווח זה הוא לא מפעל הייצור או אף הבעלים – אלו חברות התיווך המערביות. בפעם הבאה נסו לחשוב איזו זיעה נספגה לפני שנכנסתם לתמונה, בבגד החדש שלכם.