המושכת בחוטים

ללוסי דוד (32), בוגרת המחלקה לעיצוב אופנה ב"שנקר" וכיום מרצה ומבקרת במחלקות לעיצוב טקסטיל ואופנה של ביה"ס, יש רזומה מרהיב ועתיד שמצטייר כמספק לא פחות.

אחרי שסיימה את הלימודים בשנקר, היא התקבלה ללימודי תואר מאסטר בסריגה באיטליה. בשנתיים האלו, בהן היתה על סטטוס של סטודנטית עם מילגה, ושוכנה במלון 5 כוכבים על חשבון חברת החוטים האיטלקית LINEA PIU, היא התוודעה למכונות הסריגה המשוכללות ביותר שקיימות היום בשוק, כמו מכונת ה-STOLL ומכונה בשם SANTONNI, המיועדת לסריגה עגולה בלבד - כזו שמוצאים בגרביים, כובעים וגרביונים.

לאחר שסיימה את הסטאז', מחברת LINEA PIU הציעו לדוד להישאר ולעבוד איתם על תערוכת ה-PITI FILATTI, התערוכה הבינלאומית הגדולה ביותר לחוטים ולסריגים המתרחשת באיטליה. המשימה שלה היתה להדגים שימושים מעניינים שניתן לקבל מעבודה עם החוטים של החברה. חלומי? ברור.

"בניתי בובות מטורפות" היא מספרת בנוסטלגיה "זה היה מקום שאפשר לי ללכת עם הפנטזיות שלי. עשיתי סריגים בהשראת ואן-גוך, בנינו במה בהשראת הציורים של דגה. הלכנו עד הסוף עם הקונספט כדי לעשות שואו".

שנתיים וחצי עבדה לוסי ב LINEA PIU ואז, בעקבות סדנת ויפסאנה שעשתה שם, הבינה שהיא צריכה לחזור לארץ, לחום, לים ולחברים.

כשחזרה החלה לעבוד כסטייליסטית. היא עשתה את הסטיילינג של תצוגת האופנה של גוטקס לרגל 50 שנות פעילות של המותג, עשתה את הסטיילינג לקטלוג של גולף ועוד. כמובן שזה היה כיף אבל המצב הפך אפילו מתק יותר כשאריק בן זינו, מנכ"ל MANGO ישראל הציע לדוד להיות הקניינית שלו. ממש כך. לוסי קפצה על ההזדמנות ומשך כשנתיים עסקה בקניינות לרשת הספרדית הגדולה.

"כשעבדתי כקניינית ניקר בי כל הזמן הרצון לעשות קולקציה משלי" היא אומרת "הקניינות עזרה לי ללמוד את העדפות של השוק מבחינת סריגים שמאד עניינו אותי. הבנתי למשל, שנשות ישראל הן לא לקוחות של סריגים. בין השאר כי לייצר סריג בארץ זה בלתי אפשרי. המפעלים הקיימים לא מחזיקים מכונות מתקדמות ואין כאן מקום לייצר פנטזיות. מכונות הסריגה המשוכללות היחידות שקיימות בארץ הן של חברת דלתא שמשתמשת בהן באופן בלעדי, בעיקר לייצור פריטים לייצוא. הבנתי שאין ברירה ושהבד ולא סריג יהיה חומר הגלם שלי".

מבט בקולקציה של דוד מגלה שבכל זאת, היא לא לגמרי ויתרה על החלום. הגזרות של פרטי הקולקציה מהונדסות במעין תלת מימדיות המזכירה עבודה עם סריגים. למשל לחולצת טי מבד טישו ששמה "חולצת קרוקודיל", כחמישה שפיצים נופלים בגב, הדומים לכובעי קפושון.

רוב הבדים איתם היא עובדת הם פוטרים בשילוב ויסקוזה. "הויסקוזה היא חוט טבעי וכבד שיש לו נפילה. בחרתי בפוטר מהסוג הזה כדי שאוכל לפסל בבגד ולהשתמש בכובד של הבד". את הפשתן היא צובעת לוסי בצביעה ידנית "אני בוחשת את הבדים בסטודיו במיכלי צבע כמו מכשפה".

לבדים אחרים, למשל הטריקו, היא עושה צריבות שנותנות לוק משומש ומיוחד. בפרטי הקולקציה משולבים הרבה רוכסנים וקרסים. הגוונים השולטים נעים בין אפור, כחול וירוק והתוצאה הסופית חופשית, מלוטשת, אסתטית ונוחה.

בינואר הקרוב היא תציג את הקולקציה הראשונה שלה ביריד האופנה המשובח BREAD AND BUTTER בברצלונה, לצד דיזל, ליוויס ועוד כ-930 מותגים. בימים אלו, עסוקה לוסי בעיקר במציאת קבלני ייצור וצובעי בדים שיעזרו לה להתמודד עם ההזמנות הצפויות. בדיוק בתאריכים בהם היא תציג בברצלונה, יוצגו הבגדים שלה גם בדוכן בשוק המעצבים הקרוב שיתקיים ב-17-19 לינואר בתל אביב.

מחירים: חולצות וטוניקות: 200 ¤- 500 ¤. מכנסיים: 350 ¤ - 700 ¤. חצאיות: 350 ¤ - 550 ¤. שמלות: 500 - 800 ¤. מעילים:400 ¤ - 1000 ¤.

להשיג ב: "רזילי"- רמת-אביב, "גו נייטיב" – מרכז בעלי מלאכה 3, ת"א, "זנוקה" – קניון קרית מוצקין, "מאיו"- כיכר רבין ת"א.