מטופחת או טורחת?

היום מספיק להביט בקצות אצבעותיה של אשה כדי לדעת לאיזה מעמד חברתי היא שייכת. טיפוח הציפורניים הפך לתו תקן עד שציפורניים נטורל הפכו כמעט לאמירה פוליטית. באופן פרדוקסלי העיסוק המוגבר ברקמה הקרנית המתה, מאחד דווקא את העשירונים העליונים והתחתונים, אפשר לראות את אותה רמה של השקעה, וגם את אותו הסטייל, ברמת אביב ג' ובפריפריה הנידחת ביותר.

בונות הציפורניים הפכו לאמניות של זמננו ונדמה שהגענו לנקודה שממנה אין יותר לאן ללכת, כל מה שניתן להדבקה מודבק, ועוד מעט יהיה קשה לשאת את משקל האקריליק.

ציפורניים מעוגלות בקצה ומשוכות בצבע אחיד של לאק נראות כל כך ארכאיות, שבשביל מה בכלל לטרוח. משטרת האופנה של מוסף הנשים של מעריב אפילו הכריזה על הפראנץ' מניקור כטרנד ששומה עליו להיזרק לבוידם.

את חדירתן של ציפורניים בנויות תל תלים אל לב המיינסטרים האופנתי אפשר לראות בקטלוג האחרון של TNT. חברת האופנה הצעירה והבועטת שמתחנפת לקהל שלה במגזין מפוקסל מעולם הווידאו צ'טים מציגה נערה עטוית ציפורניים, שאפילו המכשפות של מקבת לא היו חולמות על כמותן. הדיזיין מאוד יפה, כל ציפורן עשויה בדוגמה אחרת, מלאכת מחשבת. אם למישהו היתה מחשבה שאי אפשר באמת להתנהל עם ציפורניים באורך 5 סנטימטר מוכיחה הדוגמנית שאפשר להקליד איתן, או לפחות להצטלם כאילו אפשר. שאר הדוגמניות בקטלוג נראות בציפורניים גזורות למשעי ומצופות רק בלאק שקוף.

לאחרונה התקיימה בארץ תחרות קישוט הציפורניים הראשונה, שיזמה מנהלת קהילה לבניית ציפורניים, מרב צרפתי. היצירות שנעשו תחת נושא התחרות "אהבה" (טוב, לא היינו מצפים למשהו אחר) מעלות את השאלה מי יותר מטורף – יוצקות האקריליק שהדביקו כל מה שנשאר לבתיה עוזיאל על השולחן או הנשים שמוכנות להפוך את הציפורניים שלהן לוויטרינת פיצ'פקעס?

חוץ מציורי אגדות שלמים, הדביקו האמניות ברבורי פלסטיק, פרחי בד, חרוזים, ציפורים, סירה וכל מה שאפשר למצוא בתוך ביצי הפתעה. את הטרנד הביזארי של ציפורניים מרובעות מחליפה עכשיו אופנת הציפורניים המחודדות לשפיץ אימתני. אחת מאמניות קישוט הציפורניים שהשתתפו בתחרות אומרת שזו הדרך להראות את היופי הפנימי. המסר הסוציולוגי מאחורי שיגעון הציפורן הוא שידיים שלא מאפשרות שימוש מעשי בהן מעידות על בעליה כי היא לא צריכה לעבוד.

נשות המעמד העליון עושות זאת כסימן סטטוס, ונשות המעמד הסוציו-אקונומי הנמוך הן אלה שבמיוחד חשוב להן להעביר את המסר הזה כאנטיתזה למציאות עד שהן מוציאות את מיטב הכסף שאין להן ומקריבות שעות ארוכות בישיבה אצל מה שפעם נקרא בפשטות מניקוריסטית.

לעומתן, יושבות בתי הקפה של לב תל אביב, יכולות להותיר את ציפורניהן נקיות וגזורות כי הן לא צריכות להוכיח שהן לא רוחצות כלים, בשביל זה אוכלים במסעדות, לא?