בחורה עם אובססיה

18 שנים שכנה החנות אובססיה לבגדי יד שניה ברח' שינקין בתל אביב. לפני כשלושה שבועות ביצעה גילי אל-יה, הבעלים של החנות מהלך והעתיקה את "אובססיה" לרח' גאולה הצדדי יותר אגב ביקורת סמיכה על רח' שינקין במתכונתו החדשה.

"לצערי, שינקין הפכה להיות מקום של מותגים כמו פוקס, גזית ונגרין וכל המקום המעניין של פעם, שאכלסו אותו מעצבים ובעלי מלאכה קטנים, נעלם טוטלית. אני חושבת שהתהליך הזה, ראשיתו בנקודה ש"פלסטיק פלוס" עזבו את שינקין, אחר כך עזבה "האוזן השלישית" ו"אלגרו". הגינה שינתה את פניה, הורידו את המזרקה החמודה שהיתה שם והכל התחיל להתמסחר. היום שינקין זה כמו קניון בלי גג, ואם כבר קניון אז עדיף שתהיה חניה וחציצה מפני שינויי מזג האוויר. אני, בכל אופן, הרגשתי שדי, שאובססיה צריכה לעבור למקום איזוטרי יותר ולכן בחרתי בגאולה שהוא רחוב סמוך, שמכל אורכו נשקף הים”.

כמובן שסיבה נוספת למעבר היא שכר הדירה הגבוה שנדרשות חנויות לשלם . “אולי ל'אדידס' לא אכפת לשלם סכומים כאלה כי הם רשת והחנות בשינקין עושה להם פרסום. יחסית לסכומים שמשקיעות רשתות כאלה בפרסום, מדובר בפרסום זול, גם אם הסניף הזה לא ממש מרוויח. בשביל חנויות כמו שלי, לשלם סכומים כאלה זה בגדר טירוף".

וזה לא שהיא לא ניסתה לשמר. לפני 8 שנים, הקימה אל-יה וועד לרחוב שינקין. “מה שקרה זה שהעירייה החליטה אז להיטפל לעסקים ברחוב והגבילו את שעות הפתיחה של החנויות עד שעה 19:30 בלבד. אם הסכמת לשלם 600 ש"ח נוספים אז התירו לך לפתוח עד מאוחר. אני החלטתי להקים וועד כדי לשמור על האינטרסים שלנו והצלחנו. לא רק שפתחנו עד מאוחר אלא גם דאגנו שיסדרו את התאורה ברחוב, שישימו פרחים באדניות ושיתקנו את המדרכות. בשלב מסוים, כשהתחילה הפשיטה של גופים מסחריים, העליתי רעיון שנעשה ועדת קבלה לרח' שינקין כמו שעושים במדרחוב נחלת בנימין, אבל הועד לא הסכים, הם חשבו שזה שטויות. אם הם היו מקשיבים לי אז, כל המהפך הזה של שינקין לא היה קורה והוא לא היה משנה את אופיו, אגב בדיוק כמו שקרה לרח' דיזנגוף כמה שנים לפני כן.” אל-יה מאמינה שרח' גאולה יכול להפוך עם הזמן לשינקין הבא. כפי שהיתה בשנקין, גם כאן היא מעוניינת להיזכר כחלוצת המקום. בקיץ יש פה הרבה תנועה לים. יש פה משהו שמזכיר את הרחובות באירופה בגלל זה, ויש בו אווירה של חופש".

הנוסטלגיה של אל-יה מתבטאת גם בבגדים שהיא מלקטת לחנות. הקו של אובססיה הוא בגדי יד-שנייה שיוצרו בשנות ה-70 או קודם לכן. היא לא רוצה חדש שנראה כמו ישן אלא מחפשת אחר האותנטי ועבורו היא משלמת במזומן. מלבד הפריטים מיד שנייה, שעוברים קוסטומייזינג ללא תשלום נוסף, על פי דרישת הלקוחות, מוצגים כעת בחנות מעילי צמר ארוכים פרי יצירתה של אל-יה, טוניקות טריקו שעל עיצובן מופקדים דניאל ואוריה, ילדיה של אל-יה.

בקרוב יגיעו פריטים נוספים שעיצבה אל-יה כמו מעילי טראנץ', שמלת קפוצ'ון מבד לורקס ושמלות סירנה בעלות מחשוף גב עמוק. “בזמן האחרון, מדגדג לי באצבעות להתחיל לעצב בעצמי. משך כל השנים צברתי הרבה ניסיון ועכשיו כשהילדים שלי כבר גדולים והתפנה לי הרבה זמן, אני סוף סוף יכולה להתחיל להגשים חלום ישן. עכשיו מותר לי כי אני כבר זקנה. בלב אני מרגישה כמו בחורה בת 20 שכל העולם עוד פתוח לפניה. אני ממש מתלהבת, אני כמו תינוק שנותנים לו לשחק עם דבק ומספריים.” את הקולקציה הפרטית היא מתכוונת להרחיב עם הזמן ולהעמיד בכל עונה כ-15 עד 20 דגמים שיכללו לא יותר מ-20 פריטים מכל דגם. את הקולקציה של אל-יה ניתן יהיה למצוא בשבועות הקרובים גם בשוק המעצבים בדיזנגוף סנטר. מלבד היצור העצמי, מתכוונת אל-יה להוסיף פריטים מיובאים בסין. נפרדנו בנשיקה.

חצאיות: 80-150 ¤, חולצות: 80-120 ¤, מכנסיים: 80 ¤, שמלות: 160-250 ¤, שמלות כלה: 600-900 ¤, נעליים: 80-150 ¤, אקססוריז 40-150 ¤, מעילים: 250- 1000 ש"ח למעילים של אל-יה.
אובססיה, רח' גאולה 45, ת"א. טל': 03-5101156.