בטח אברקרומבי ופיץ'

זה לא במקרה שהשם אברקרומבי ופיץ' נראה מטופש בעברית. תסתכלו על הנוסח המקורי Abercrombie&Fitch ומיד תבינו שבשביל קז'ואל ברמה גבוהה, עליכם לקחת אחורה פנה מהחנות של פוקס, להטריח עצמכם לסוכנות הנסיעות הקרובה ולרכוש כרטיס לJFK. קומפלקס אברקרומבי בשדרה החמישית, משתלב באופן מושלם בסטנדרטים שנקבעו ברחוב היוקרתי. למרות שמדובר בבגדי יום-יום בעיצוב בסיסי.

התור שמתאר עמיתי המכובד לירוי בכניסה לחנות הדגל של המותג, באמת דומה לזה שנראה במועדונים הנחשקים ביותר וזה בגלל שבחמש הקומות של הקומפלקס של אברקרומבי ופיץ' יש מסיבה שלא נגמרת ששולפת את המבקר באחת, מהאווירה המעונבת של השדרה החמישית.

אחרי סיור בבלומינגדיילס, שאנל או לואי ויטון השכנות, באמת קשה לעכל בשנייה הראשונה את האווירה במקום. הווליום מזכיר את וויסקי א-גו-גו, והתאורה הרכה והמוכרים היפים בצורה יוצאת דופן באמת מזכירים פיק-אפ בר. אבל אחרי שהאישונים יתרחבו והראש יקלוט את האווירה, תתפלאו איך זה שעוד לא ניגשו אליכם עם איזה מרטיני און דה רוק.

חוויית הקנייה במקום הענק הזה היא באמת משהו שלא שוכחים. המדפים מרשימים ובקלאסה מעץ מלא, סירות קייקים ענקיות תלויות על הקיר, לצד אוסף של רובי צייד עתיקים, מדרגות יש תאורה פנימית, מאחורי ויטרינות יוקרתיות מוצגים ג'ינסים כאילו היו שוקולדים משובחים. כל אלה גורמים לך להמשיך לרצות לנשום עוד מהאוויר שמציעים באברקרומבי, גם אם אין לך מה לקנות שם. במיוחד אם קר בחוץ.

המעצבים הגאונים של אברקרומבי הצליחו ליצור חלל מנותק מהמציאות, בעזרת העיצוב המדויק והתאורה הנכונה. וזה לא דבר שקל לעשות. זה המקום להפנים את מה שכל כך הרבה חנויות בארץ מסרבות ללמוד - מוזיקה חזקה בחנות לא יכולה ללכת לבד. אם היא מגיעה במנותק מכל עיצוב, הדבר היחיד שהיא תשיג יהיה תקשורת לקויה בין הלקוח למוכר. שלא כמו בארץ, ווליום גבוה וחושך לא באים לכפות על חוסר ביטחון. להיפך.

ואשר לבגדים. בגדים הם לא מוקד העניין באברקרומבי, משום שהם לא אמורים להפתיע. אתם יודעים מראש מה אתם הולכים לקנות וזה מה שנעים. לכאן לא באים כדי לחפש הברקות של מקוריות אלא כדי לקנות דברים בסיסים למלתחה שיהיו גם איכותים וארוכי חיים. הכל ברור מראש ומכיוון שכך, אפשר להתמקד בכיף שמסביב, מה שאומר מוכרים יפים ואווירת פארטייה. והרי כשמדברים על אופנה, כיף הוא חלק מהעניין.

כן, אני מסכימה עם שופן יקירי. רמת הגימור הכללית היא יותר ממשביעת רצון, ואברקרומבי עושה יופי של עבודה בדיוק בנישה אליה הם שייכים. אני דווקא אוהבת את הקז'ואל שלי על דוגמנים חלקים ושריריים, בשחור-לבן או גם בצבע. אם אני בארץ, כן, גם מייקל לואיס יכול לספק, אבל אם כבר הגעתי לשדרה החמישית, אני מעדיפה ללקק את הדובדבן שבקצפת הקז'ואל, וזה אפילו לא יעלה לי יותר מדי.