בפקאצות הוא יותר טוב

מיד אחרי רשימת 29 סוגי הדיאטות ולפני מונחי השיפוצניקים, ריכז חוקר השפה המדוברת, רוביק רוזנטל, לראשונה, את מילון המונחים של עולם האופנה דובר העברית. כל זאת בספר "הלקסיקון של החיים" שיצא אחרונה בהוצאת כתר. במבוא מזכיר רוזנטל כי הבחירות הלשוניות הן גם בחירות תרבותיות.
מעבר לחידוש שבהפניית המבט העיוני הרציני לתחום החיים הזה, כמו לתחומים אחרים שסוקר הספר, הפרק "הסטייליסטים" מעניין במיוחד עבור מי שחי, נושם ומשתכשך בעולם האופנה. איסוף המידע כלל גם ז'רגונים של מגזרים לא מתוקשרים כמו הקהילה החרדית והניב חידושי לשון שלא הכרנו. חלק מהמושגים מיושנים. חלקם מסומנים בסוגריים כמיושנים אבל רבים אחרים שאינם מסומנים ככאלה מריחים מנפטלין. התוצאה מהנה, ונחמד גם לתפוס את הכותב ברגעים של חוסר עדכנות, שהרי זו מהותה של האופנה. וכך, עבור בני הדור הלא מעודכן, המילון יכול להיות שימושי והסבתא שמנסה לדבר "גזעי" יכולה לשאוב ממנו ולתקוע: "הייתי בבוטיק וקניתי פיס מהמם". רק שאף אחד לא אומר יותר בוטיק.
יש בפרק חלוקה למילים המיועדות לחולצות (מה שאצלנו קוראים "טופ" אבל המילון לא יודע את זה), למעילים ולשאר פריטי הלבוש: מכנסיים, שמלות וחצאיות. ברשימת החולצות אפשר להתרשם מן העכשוויות בערך "שרוול בובה" (שרוול קצר במיוחד ומנופח) ולהתאכזב בערך "חולצת קולר" שרוזנטל טוען שהיא בעלת צווארון גולף בעוד שלרוב מדובר בצווארון שנקשר מאחורי הצוואר.

ברשימת המעילים מפתיע לא למצוא את ה"טרנץ' קוט" – מעיל הבלשים המאוד קלאסי ומאידך להתעדכן בשלל סוגי המעילים הנלבשים במאה שערים. ברשימה שבה מופיעים "מכנסי סיגר" ו"הוט פנס" המיושנים, מדהים לא למצוא סקיני ג'ינס, ובמחשבה שנייה הרי המושג חדר אלינו רק לפני שנתיים, והתחקיר לספר בטח לא התחיל אתמול. חידוש מסעיר הוא להבין שמעולם לא ידעתי מה ראשי התיבות של דגמ"ח – דגם חדש. ואם כבר מזכירים את מכנסי השלושת רבעי למה לא להתייחס למכנסי השבע שמיניות?

תחום ההלבשה התחתונה ממש מעלה פיהוק. נראה שהכותב לא ביקר בחנות לנז'רי וחבל להחמיץ ככה, דווקא בערך שיכל להיות כל כך עסיסי. הטור שמוקדש לגזירה ועיצוב נראה כאילו נלקח מסלונה של תופרת בשנות השישים ובתחום הנעליים יש את המונח היפה והמפתיע "קרוקסינל" כינוי ללובשי קרוקס.

בחלק שמתייחס לתספורות, הערך הכמעט עדכני ביותר הוא "פונינט" (ע"ש נינט), רק שמאז קרו כמה דברים על ראש הטייב. ואם כבר, אז איך אפשר לכתוב את הערך "כרבולת" בלי לציין "תספורת צחי אירני", ואם כבר סלבס אז "גבות בוהדנה" נמצאות ולעומת זאת מוזנח ערך מילוני חשוב עוד יותר: "גבות בוגנים", שבקרוב יהפוך למונח הגנרי לגבות. בסך הכל הפרק על האופנה די מאכזב ונותן בבירור את התחושה שהכותב ממש לא מצוי כפי שהוא עצמו העיד בראיונות עמו. זאת בניגוד לפרקים אחרים בספר שמפתיעים לעתים במידת הדיוק שלהם, מעבירים את התחושה שיש אצבע על הדופק ומספקים כניסה עמוקה לנבכי המגזר המסוקר. כמו למשל בתיעוד הנפלא של שפת הפקאצות בפרק הגולשים ובהגשת שלל המילים הנרדפות להומוסקסואל בפרק העבריינים. מרשימה גם הבקיאות באשר לקוק בפרק הסטלנים ואחת ההברקות הגדולות של כל הזמנים היא מילון הרומנים של "ארץ נהדרת". בפרק על סיכולי אותיות צחקתי עם דמעות.

ניכר שברשימת צבעי השיער נעשה שימוש במקור שעובד במספרה. גם עבור הכנת חלקים העוסקים בפגמי עור, באיפוח ובטיפוח, ברור שהכותב המזוקן נפגש עם קוסמטיקאית ומאפרת.

אדגיש כי אין בביקורתי על פרק האופנה כדי להמעיט מהערצתי לרוביק רוזנטל ופועלו, וזו באמת חוכמה מאוד קטנה למצוא פגמים בעבודה מקיפה ומרשימה שכזו, אבל מביך לגלות שגם שמו של היועץ בתחום האופנה, דני בר שי, נכתב בצורה לא נכונה. בשורה התחתונה: הספר מהנה ומומלץ בחום.