גנדרנות ללא גבולות

דודו גבריאלי, לשעבר "כאוס", עם בגדים לחתנים גנדרנים או למינימום חתימת הסכם בוררות בעולם הפשע הרוסי. וזה סוחף

לירוי שופן
27/01/2008

דרמות לא מעטות ליוו את דודו גבריאלי עד לפתיחתה של חנות המעצבים שלו, לפני שנה ברחוב דיזנגוף בתל אביב. אם השם נשמע לכם מוכר, זה לא במקרה. עד לפני כשנתיים היה דודו המעצב הראשי ואחד הבעלים של חברת האופנה הרעשנית "כאוס" לבגדי גברים, אולי החברה היחידה לגברים ששינתה באמת את חוקי המשחק בתחומה לקראת תום המילניום, והציגה בעוז ולפעמים בעזות מצח, את הגבר המטרו סקסואלי במלוא צבעיו.

אחרי שהכיוון הפך מיצירתי למסחרי, גבריאלי לא חש בנוח עם המוצר שלו ועם התנהלותה של החברה ועזב. בגלגול הזה כמעצב אופנה בעל חנות, הוא רוצה לשלוט בכל בעצמו, גם אם זה אומר לנהל חנות בהיקף קטן ולא למלוך על רשת כמו בעבר. מאחר והניסיון של עיצוב לרשת אופנה דרש ממנו התפשרויות, החליט גבריאלי אף להיכנס לנישה קטנה ולעצב בגדי מלכות לחתנים, נסיכים או לכל גבר שמתכנן להשתתף בנשף בנסיכות מונקו.

כך נולד לפני כשנה המותג DUDU, שגבריאלי מעיד עליו "שאם כאוס היה הבן שלי, אז עכשיו אני מטפח את הנכד". ובאמת, רמת ההשקעה הן בקו הבגדים והן בחנות עצמה, עולה על כל מה שנהוג להכיר בארצנו מאותגרת האופנה (כולל כיסא דוכסי בתא ההלבשה, כדי שתרגישו שאתם בבוטיק של דיור לפחות).

גבריאלי מעיד שכרגע הוא מתרכז בליצור "רק את מה שמעניין אותי". אם אתם מחפשים בגדי קז'ואל או חליפות שמרניות, כנראה שתצטרכו לחפש במקום אחר, כי כאן גבריאלי מגשים את חלומו הפרוע עד הסוף.

מבית ביקיור לייזר

מהפכת טיפולי הפנים: בינה מלאכותית וטכנולוגיית RF במכשיר ביתי

מוגש מטעם בי קיור לייזר

הקו המלכותי

קולקציית 2008 מתהדרת ב"טוטאל לוק", שאינו בא לידי ביטוי רק בפריטים ואביזרים משלימים, אלא בדגש על מראה מושלם מבחינת הצבע. מדובר בעיקר על שחור, לבן או שמנת. אם בקולקציה הקודמת הוא עיצב גם נישה של לבוש "פשוט יותר", הרי שבנוכחית יש שבירה אל מחוזות התפירה העילית.

המראה הכללי של הבגדים מלא במחוות כמעט רנסנסיות. כך לדוגמא מכנסיים שחורים בדפוס ז'קרד פרחוני ושחור, נלבשים עם חולצה מכופתרת ושחורה, עתירת פיתוחים, וסט שחור וכמובן ז'קט מחוייט ושחור בגימור מבריק.

גבריאלי אינו מהסס לרגע לשבור את המוכר, ולמרות שהבון טון כרגע הוא חליפות קצרצרות, הדוקות ומינימליסטיות, כאן אנו מקבלים ז'קטים בגזרות צרות וארוכות יותר, עם חיתוכים חדים ועיבודי בד עשירים במראה דרמטי מאוד. הוא בונה מערכות לבוש, שאמנם נשענות על צבע אחד, אך מורכבות מבחינת הדיטיילים והשכבות. דומה שהוא חושב על כל פרט בבגד, החל מבחירת הכפתור, ועד לעבודת היד הדקדקנית של שילוב אבנים או רקמות ייחודיות על הבד.

הקולקציה הנוכחית משקפת את כתב ידו המוכר של גבריאלי, ומהדהדת את בגדי המועדונים בעלי המיניות המתפרצת והגזרות ההדוקות מימיה הטובים של "כאוס". אך ההידור הלא המוגזם משהו, שמעניק לקולקציה את החן הנהדר שלה, הוא גם זה שמגביל אותה ויש שיראו בה מצועצעת או קיטשית. בפירוש לא מדובר בקולקציה לכל אחד, ונדמה שלגבריאלי דווקא נוח עם הסיווג הזה והוא מצפה שלקוחותיו יסחפו אחרי המראה המלכותי לפחות כמוהו.

אלוהים, לא קז'ואל

"מי שמגיע יודע לחלוטין מה הוא רוצה" מעיד דודו. הוא גם מציין כי רמת הפתיחות ללבוש ברמת השקעה שכזו, שאינה נופלת לעיתים מתפירת שמלת חתונה, עולה בהתמדה וטומר שהחתנים של היום לא רוצים רק חליפה, אלא את הלבוש המוחצן והעשיר ביותר שהם יכולים למצוא.

כאשר אני שואל אותו האם הוא לא רוצה ליצור מראה קצת יותר נגיש או לפחות קזו'אל עם טוויסט - הוא כמעט ונבהל: "לא. אני לא רוצה לחזור לעצב כרשת. כל כך טוב לי במקום הקטן שבו אני נמצא, שאני בקושי חולם על פתיחת סניף נוסף למרות הביקוש הגדול". בעיני זו עובדה מעט מצערת, כאחד שמכיר מקרוב את עבודותיו של דודו, לא יזיק לנו בנוף המקומי מישהו שיעשה קז'ואל קצת אחר, ואפילו (בשקט בשקט) קצת צעקני. אח, איפה אופנת המועדונים של סוף שנות התשעים?

להשיג ב-DUDU, רח' דיזנגוף 318 תל אביב

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

+
בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully