מעצבים שווים ומעניינים, כאלה שלא רוצים לראות את הבגדים שלהם על דוגמניות נורא מתוקות או משתדלות, בוחרים בקסניה שתדגמן להם. היא נראית קצת כמו איור אורבני. יפה מאד ועדינה. עיני תכלת ענקיות ועצובות. משהו רגיש ופוצע בפנים. קצת גבוהה מדי, די תלושה ופיוטית כמו ילדה אבודה ביער גדול בסיביר.
קסניה נולדה ברוסיה בעיירה קטנה ליד מוסקבה, עלתה לארץ בלי ההורים דרך הסוכנות היהודית ובכוחות עצמה הגיעה לעולם הדוגמנות. עכשיו בגיל 29 אחרי שהספיקה כבר לדגמן בארץ ובחו"ל, קסניה מדברת בראיון בלעדי, על החסרונות בלהיות מוצר בשוק הבשר, על אופנה בארץ ועל איב סאן לורן.
אחרי שקסניה עלתה מרוסיה בגיל 15, היא חיה בפנימייה בעין גדי וגמרה שם תיכון. כשהיתה בת 18 עלו ההורים שלה מרוסיה לארץ, אחרי שלא ראתה אותם שלוש שנים. בגיל 19 היא התחילה לדגמן דרך סוכנות הדוגמניות הבינלאומית מטרופוליטן ולנסוע לחו"ל. היא נעה על קו פריס-טוקיו-תל אביב במשך כמה שנים. גם בשנקר התפעלו מהמראה הייחודי שלה, שהוא קצת עצוב ומאוד פיוטי. לא סקסי בכוח, אלא יופי עם הרבה נשמה, אנושיות ועומק. וכך הפכה קסניה לפנים, לגוף ולנשמה של שנקר 8 שנים רצופות. מוזה אם תרצו.
על הדרך היא למדה בקמרה אובסקורה בחוג לאנימציה ומולטימדיה וכיום היא עובדת במחלקת העיצוב הגרפי של קסטרו, עבודה שהיא מאוד אוהבת, אליה התגלגלה באופן מאוד לא צפוי, דרך מעצבים שהכירה לאורך הדרך בשנקר. הסטייל של קסניה הוא מאד רגוע, מגניב ונכון. איך זה קורה? מיד נשמע.
מה זה יופי בעינייך?
"יופי זה כן נתונים חיצוניים, גנים, נעריות, צניעות."
את חושבת שאת יפה?
"אני חושבת שאני בסדר, אני לא נוקאאוט, אבל גם לא טרן אוף. לפעמים על מנת להרגיש יפה אני צריכה לדפדף בתמונות המקצועיות שלי ולהבין שאני בסדר. קורה הרבה שאני קמה בבוקר ומפחדת שאנשים יחשבו שאני לא פוטוגנית, אני צריכה את הביטחון שהצילומים נותנים לי."
ומה עם ענייני משקל ואוכל?
"אני מנסה לשמור ולאזן בכל מה שקשור למשקל שלי ואני לא מתבאסת מזה, כי יש ממש מעט אנשים בעולם שהמטבוליזם שלהם מאפשר להם לאכול איך שבא להם ולא להשמין. לפעמים אני מעדיפה להדליק סיגריה ולא לאכול. יש לא(נשים) ממש בעיה להודות שהם שומרים על המשקל וזה ממש מגוחך. מה לעשות בזה אני לא שונה מרוב האנשים בעולם."
אם כך אז מהי תכולת המקרר שלך?
"קרמים, לאקים, ליפגלוסים ואוכל לחתול מדי פעם." ("שורה ג'וסית ועסיסית שמוקדשת לטוקבקיסטיות שאינן מרימות את העכוז הכבד והלא נדחס למידה ארבעים מהכיסא וברגע שרואים חצי עצם בכתבת אופנה או רכילות הן מתחילות לבעבע מכעס", מכריזה קסניה.)
העורכת דורשת שתגידי מה את אוכלת.
"אני אוכלת במזנון של קסטרו ואחרי העבודה קונה יוגורט או משהו".
ומה עם תכולת המלתחה?
"המלתחה שלי מורכבת מאוד מוינטאג', אני מאוד אוהבת מראה גברי עם עקבים (ראו צילום של רוני כנעני), אדידס, קסטרו מן, ממברז אונלי, אולסטאר, דיור הום ועגילים של שאנל."
טראש סינתיפופ
פסגת הקריירה שלך.
"מממ... היו כל מיני דברים, אבל בהחלט אם מדברים על הפסגה בארץ אז הפרסומת למקופלת לפני כמה שנים הייתה השיא, הופעתי בפריים טיים למשך תקופה, כל ערב. בחו"ל השתתפתי בתצוגת אופנה של איב סאן לורן הוט קוטור ובשביל זה נשלחתי לקורס הליכת הוט קוטור ומאז אני יודעת להוריד כפפות וצעיף באלגנטיות."
אם כבר חו"ל, מה באמת החסרונות בלהיות דוגמנית בתפוצות?
"הייתי מאוד בודדה בדרך כלל, במיוחד כי הייתי צעירה ולא הבנתי באיזה שוק בשר אני נמצאת, אבל כן הרגשתי את זה בתת מודע. לא היה ניתן לעכל את הדינמיקה של המקצוע בגילאים מוקדמים שכאלה, וכך נוצרים תסביכים פנימיים שאי אפשר לפענח אותם, וכך הם גם נגררים עם הדוגמניות אחרי זה, כמו תסביכי משקל-מראה-תחרותיות וכד'. אני מקווה שאני כבר אחרי השלב הזה...".
מי האייקון שלך?
"האוטוריטה האחרונה שנפלה בשדה זה ' זלאד' דמות קריקטוריסטית שעושה טראש סינתיפופ אייטיזי ושרה שטויות באנגלית עילגת. הפקה של שקל וחצי, בקליפ שהופק בשקל וחצי.
עבורי תקופות הערצת האוטוריטות והאייקונים הגדולים תמה בהחלט, ועכשיו מי שיבוא ויוציא את הדברים מהקשרם זה מי שיעשה לי את זה. אני טראש קווין, נמאס לי מהאיכות, נמאס לי מההתאמצות לגלות את אמריקה מחדש, הריגוש היחיד שהצופה יכול להפיק מהתבוננות ביצירה, זה הטוויסט האישי שהאמן מביא. אני לא אוהבת סגנון מחנך או כזה שמתיימר להיות איכותי ובעל תוכן גבוה ואריסטוקרטי. נהפוך הוא, הכי בעניין זה הומור עצמי וללכת למקומות שהן לאו דווקא היי רייטד."
מי מלכת הטראש
מה דעתך על האופנה בארץ?
"באופנה בארץ ניתן להבדיל בין מעצבים ישראלים לבין אופנת רחוב שמושפעת מאנשים. יש תחושה שישנם מעצבים ומעצבות ישראלים שלא מובן מאיפה בכלל הם שואבים את הטרנדים, כמו נעלי גזית וכל המכנסיים המתרחבות עם פטנט כותנת הלייקרה מלמעלה וכל מיני אפליקציות לא ברורות על הבגדים והם בכל זאת מצליחים בארץ. לא ברור מאיזה סיבה, אבל אולי בגלל שזה מה שיש.
"לעומת זאת, אופנת הרחוב, המועדונים וחיי הלילה היא במיטבה. אנשים כבר לא מסתכלים על מעצבי על, על ארכטיקטורה ועל אמנות, אלא שואבים את הסגנון מתרבות האנדרגראונד והמוזיקה.
"יש אושיות אופנה מאוד מוצלחות ברחוב התל אביבי ,לדוגמא הילה הראל - מלכת הטראש הבלתי מעורערת, מעיין גולדמן הסטייליסטית - חברתי הטובה ויועצת אי ביי צמודה, וסאמי זיבק - גאון האופנה שהולך לכבוש כל מדור סטייל בארץ ובעולם. וכמובן ישנם עוד טובים ורבים שמקומם במגזינים נחשבים לאופנה, אנדרגראונד ומוזיקה כמו וייס, וואד ואי לימיט."
אם היית בת 20, מה היית עושה עם החיים שלך?
"בוא נתחיל מזה שממש לא הייתי רוצה להיות בת 20, אבל אם ממש היו דוחפים אותי למכונת זמן ומחזירים אותי עשר שנים אחורה, אולי הייתי עוקבת יותר אחר הכספים שלי והייתי קצת יותר נחמדה עם ההורים שלי, אבל את זה אני יכולה לתקן גם עכשיו, אני לא צריכה לחזור לגיל 20."
כיף להיות דוגמנית מבוקשת?
"מעולם לא הייתי השם החם אבל תמיד היחידים והמובחרים ידעו לשלוף אותי וכך מיקמתי את מעמדי ואת השם שלי בעולם הדוגמנות למשך 10 שנים."
כתבה של סאמי זיבק.