פטריסיה עזרתי (25), עשתה עליה לפני 6 חודשים בעקבות אהבה. מאז היא מנסה לצלם כמה שיותר ולדבר כמה שפחות. העברית, איך אומרים, לא באה לה ממש בקלות. עד שתשלים את כל שיעורי האולפן, היא מתקשרת עם העולם בעיקר דרך הצילומים שלה שמגובים בלא מעט עקרונות ודעות.
היא נולדה בניו יורק לאבא יווני ואימא אמריקאית. במנהטן, בבית הקפה בו מלצרה פגשה את בן זוגה הישראלי אריאל ביילי שלומד בסמינר הקיבוצים הוראת איכות סביבה איתו עלתה לארץ. במנהטן עסקה בעיקר בצילום בוקים לדוגמניות והיתה אחראית לקטלוגים של הדאנס פסטיבל הניו יורקי, "LA MAMA MOVES. היא השתתפה גם בכמה הפקות אופנה, ביניהן הפקה למגזין אופנת הגלישה FOAM קליפורניה.
כשהגיעה לארץ עבדה במשך תקופה קצרה כאסיסטנטית של הצלם אבי הראל ואז החליטה לצלם עצמאית כי יש לה המון מה להגיד. היא צילמה קולקציה עבור מיטל לוי, הבעלים של החנות "סלון סלומה" היחוידת ברחוב גורדון בתל אביב. המצולמת היתה חברה במידה M ששודרגה עם קצת מעט אודם וקצת רימל. זהו.
היא שואפת לצלם בעיקר אנשים אמיתיים. "אני מעריצה בגדים אבל קשה לי להסתכל על מגזין ולהזדהות עם הדוגמניות. זה ממש יוצר אצלי יחס של אהבה שנאה כלפי אופנה. במגזינים מראים רעיונות שקשה לציבור לאחוז בהם ולהזדהות איתם. אני תמיד אנסה לעשות את התמונה נגישה לאנשים על ידי הצגת אנשים רגילים בלוקיישנים משתנים.
תל אביב, כפר מתוק
"צילומי סטודיו אני לא אוהבת מאותה הסיבה. אני לא רוצה ליצור דברים מלאכותיים, אני רוצה מציאות ואם כבר אגלוש לאקסטרים, זה יהיה בקטע אקסצנטרי. למרות שאני חושבת שהדבר הכי ביזארי באפנה זה הדוגמניות הקלסיות. האפנה עברה מהתעסקות בבגדים להתעסקות בפנטזיות של נערות בנות 12 שרוצות להראות כמו דוגמניות עם הפרעות אכילה. זה כמעט עושה לי חשק לא לצלם אופנה בכלל. זו מחלה כוללת שאני לא יודעת איך לרפא. לכן חשוב לי להתמיד בדרך ובאמירה שלי".
הקהל שמעניין את פטריסיה הוא ליברלי. כזה שלא מפחד מאתגרים ומבחינת גבולות. עבודת צילום שפטריסיה מתפארת בה למשל, היא תצלומים שעשתה לחבר טרנססקסואל. המציאות היום כוללת הכל מהכל. כשצילמתי אותו רציתי לגרום בקרב המתבוננים להזרה מסוימת. רציתי שדרך התמונות, אנשים יסתכלו על החבר שלי, שלכאורה יש לו לוק אקסצנטרי וימצאו בו את היפה. שיפסיקו את הניכור לכל מה שקצת שונה. העולם הפוסט-מודרני מורכב מחלקים שונים רבים וכולם יפים ומכולם אפשר ללמוד משהו. המטרה שלי בתצלומים היא להאיר את המציאות על כל גווניה".
וואלה! סלב
פטריסה מסתובבת רק עם מצלמה. בניו יורק שוכרים הכל לפי הצורך ולהרבה צלמים שאני מכירה, שעובדים הרבה, אין בכלל סטודיו. בארץ, זה לא ככה. צלם צריך ציוד וסטודיו או קשרים טובים עם צלמים שיש להם ושיהיו מוכנים להשאיל לו ציוד. מצד שני, בישראל יש משהו כפרי כזה. לא התקשיתי להכיר אנשים באופן כללי וביניהם היו כאלה ששמחו לעזור בכל דרך, אם ביצירת קשרים חדשים ואם בהשאלת ציוד.
"הכפריות הישראלית מתבטאת גם בזה שאת האנשים שרואים במגזינים, רואים אחר כך גם ברחוב. זה מדהים, בניו יורק זה משהו שכמעט לא קורה. אני מחבבת את זה. זה מתאים להשקפה שלי".