מצב רוח למחווה

האולם של מרכז סוזן דלל בנווה צדק שמארח רוב הזמן מופעי מחול היה טבעי מאד לתצוגת בגדי האביב והקיץ האסיאתיים של דורין פרנקפורט בהשראת הסרט ההונג קונגי "מצב רוח לאהבה" שיצא בשנת 2000. הגיבורה של סיפור האהבה-תשוקה שבמרכז הסרט היא נשית ומסחררת בשמלות צרות שמסתימות באזור הברך או הקרסול - שמלות עם צאוורון סיני קטן ומורם, הדפסים פרחוניים או אדום מהפנט והדפסי שחור-לבן.

למרות שהסרט יצא כבר לפני שמונה שנים, פרנקפורט הציבה אותו כהשראה מרכזית לבגדים שעיצבה. נאמנה לעצמה בלבד ולא לטרנדים מתלהמים והמונים היא עיצבה בגדים נשים ורגועים שהוצגו אתמול בצורה הטובה ביותר.

על המוזיקה של התצוגה-מופע היה אחראי ליעם פרקפוקט, האח, שעשה עבודה נפלאה. התאורה היתה טובה ורגשית, הבימוי של נמרוד פלד היה מרשים ותיאטרלי, עבודות השיער היו יפות ורק הבחירה (של הסטייליסטית מעיין גולדמן?) להציב את הדוגמניות על פלטפורומת קיצוניות היתה מצערת.

העקבים אמנם הפכו את המודליסטיות לארוכת וצרות מה שהיטיב עם הבגדים אבל הנעליים גם היקשו על ההליכה של הדוגמניות והעבירו תחושת סרבול.

הבדים שהרשימו יותר מכולם היו הלבנים שעליהם משיחות דיו רחבות או מעיון פרחי שחורים וקו שמלות הערב היה הטוב מכולם.
לא היו חידושים גדולים או הפתעות של גזרות וצבעים. את השמלות הנוזליות והמכנסיים המאד רחבים הציגה פרקפורט כבר בעבר.

אבל הדרמה והיצירתיות הגדולה באישיותה של המעצבת. זו שדחפה אותה להציג את בגדיה באופן כל כך מרשים, מעז וחסר פחד, והפרפקציוניזם של העשייה, זלגו למוזמנים שהגיעו לתצוגה אתמול וגרמו לקהל לאהוב את המעצבת ואת הבגדים שלה מאד.

בחנויות זה מן הסתם ייראה פחות מרשים. החצאית הגדולות יהיו טובות בעיקר לרזות וארוכות כמו גם השמלות הנוזליות מהבדים הרכים. את הבדים המבריקים שהמעצבת הציגה חשוב ללבוש במתינות.

מה שבטוח בעקבות התצוגה-מופע אתמול, הוא שפרנקפורט היא אמנית במה רבת פוטנציאל. אם יום אחד היא, ביחד עם אחיה נאמר, ליעם פרנקפורט עם הכשרון המוזיקלי והאחות הרקדנית עלמה פרנקפורט, יעלו מופע משותף, לא כדאי יהיה להחמיץ אותו.

טקסט: דנה דרבינסקי-טיקולסקר

צילום: וידאו: דרור פיקלני
עריכת וידאו: בת גולן