טרנדים להמונים

לפחות בסעיף אחד בתצוגת אופנת הקיץ של קסטרו, שהתקיימה אתמול, היא זוכה בציון טוב מאוד, וזה הרצון לייצר אופנה תשוקתית וחדשנית, שתפנה אל פלח אוכלוסייה רחב ככל הניתן. הבעיה מגיעה כשמעמידים את הרצון הזה במבחן הביצוע. קשה להיות מותג הפונה למכנה משותף רחב ביותר ובמקביל לקדש את מהלכי הטרנד והיצירתיות.

כך, מוצאים את עצמם המעצבים של קסטרו מוציאים קולקציה מוקפדת, ועשויה היטב, עם לא מעט הברקות, אבל כזו שמשתמשת בחומרים שלרוב כבר הוכיחו את עצמם. ואופס, אלמנט החדשנות, ואיתו התשוקה, קצת נעלם. חלקים מסויימים של הקולקציה אינם עולים באופן אחיד עם טרנדים עולמיים ומהכיוון השני ניכרת עלייה מרשימה בכמות הפריטים הקלאסיים והרב עונתיים בקולקציה. ועדיין (מה זה אומר עלינו), בשורה התחתונה, הם מצליחים להביא משהו חדש לשוק המקומי.

המעצבים של מחלקת הגברים מיצו את קשת הטרנדים האפשרית לקיץ: צבעי ניאון שכבר נראים בכל מקום, בגדי גולשים (שהתנפלו על אופנת הנוער – ראו עליית "בלו בירד") ואפילו מתיחה של מראה נערי הרוק, בסקיני, בלייזרים שחורים ועניבות צרות. אבל עם כל הטוב שיש בהשראות האלו מבחינה מסחרית, הרי מבחינת החדשנות אנו נאלצים לדוש שוב באייטיז, ממשיכים להתבוסס במשנתו של סלימן עם נערי הרוק והצבעים המונוכרומטיים (הפעם תיגברו באדום, והוא אפילו כבר לא ב"דיור") או לשוב ולחבוש קפוצ'ונים עתירי דפוס וצבע.

אני לא יודע מאיפה או למה נזכרו בקסטרו בצעיפי הכאפיות, שמופיעים בגרסה הפוליטקלי קורקט המקורית והלונדונית, של דפוס משובץ. מדובר בפריט חובה בקמדן-טאון כבר לפני לפני שנה ויותר, והיום זה כבר הרבה פחות רלוונטי גם כאן.

באופן עקרוני אין הרבה חדש תחת השמש, למרות שבמושגים מקומיים זוהי נחשבת חדשנות. עולם האופנה הגברית שמעבר לגבול נמצא כבר במקומות אחרים – צבעוניות הנגזרת משנות ה-70, חקירה של מרקם וקיפולי בד (שניכרו דווקא בקולקציה הנשית וכמעט נעלמו מזו הגברית), מינימליזם קיצוני ומנגד עלייה מסיבית של צבעוניות אוריינטלית.

אבל, אם מוותרים לקסטרו בסעיף החדשנות, אפשר למצוא כמה סעיפים אחרים, ששווים את מלוא תשומת הלב – אחד מהם הוא העלייה הדרמטית בעיבוד הג'ינס. כובש את העין הוא דווקא ג'ינס צר מימדים בשטיפת שלג, שכבר מזמן לא נראתה באזורינו. עוד מנצח בקטגוריה הוא ג'ינס באפור פחם עם עיבודי שטיפה עדינים באזור החלציים. גם הניגוד של ג'ינסים כהים מאוד לצד בהירים מאוד מתברר כחכם, וניכרת שליטה מצויינת בתכונות הבד הנצחי.

עוד במסגרת המחמאות, ההשקעה בטישירטס, החל מההדפסים המקוריים (הגולגולת עטורה פרחי החמניות מנצחת) ועד עיבודי הבד בשטיפות אנזים שהיו שמורות רק למותגים כמו "שוגר דדי". אמנם חולצות הגולשים היו לטעמי קצת יותר מידי רטרו, אך עדיין שומרות על אופי מגובש.

אם נדון בפריטים ספציפיים, אז סופרלטיבים למכנסיים באורך ברך ומשובץ בשחור לבן, נצפה גם טרנץ' שיקי באורך אמצע הירך שמסתמן כפריט חובה למלתחה ואפילו חליפת פסי הסיכה נראתה מעודכנת ועשוייה טוב, למרות השימוש הלא מקורי שעשו בה עם טישירט. גם רוב פריטים שהוצגו תחת השראת ה"גיק שיק" היו קז'ואל מצויין, עם חולצות כפתורים בדפוסים גיאומטריים ונגיעות של צבעי פסטל עדינים ששדרו תחכום אורבני בריא.

אין ספק שזהו אחד מאירועי האופנה הגדולים בארץ, שמצליח לכנס את כל מיודעי האופנה סביב מסלול אחד. רק חבל שהסטיילינג לגברים לא היה מחושב עד הסוף. להלביש דוגמן עתיר שרירים בסקיני ג'ינס וחולצה מכופתרת בהירה, שנראתה כעומדת להתפקע עליו (אבל באמת. יש גבול לצמוד גם בישראל) אינה משדרת לא מראה של גיק שיק (שדווקא הייתה מבין הקבוצות הטובות של הערב) ולא מראה של רוקר וינטג'י, אלא מישהו שנורא ניסה להתאמץ. קצת חבל, היו שם לא מעט פריטים של אנשים שיודעים היטב את העבודה, גם אם הם קצת יותר מדי מתחשבים במה שהקהל מצפה מהם.