פאנקי טיים

סוף סוף המהפך הקטן התרחש. כבר כמה עונות שמחלקת עיצוב בגדי הנשים בקסטרו לא מצליחה להעפיל על מחלקת בגדי הגברים והינה בתצוגה מאתמול בבוקר אמנם כלל הבגדים היו טובים אבל נידמה שבגדי הנשים הרשימו יותר, לפחות לפרקים. קולקציית הנשים הייתה מעודכנת יותר מזו של הגברים וכללה נתח מסיבי של משחקים יצירתיים בבד ובתכונות החומר, שעשו רק טוב.

באופן כללי אם לא מתייחסים בעין ביקורתית מידי לעובדה שבקסטרו, כמו בכל רשת אופנה מסחרית נוטים לתרגם לעיתים באופן צמוד מידי טרנדים ומראות ממסלולים של בתי אופנה עיליים, הרי שאפשר להנות מהקולקציה החדשה ולציין בסיפוק שהאימוץ נעשה באופן לא רע. הבעיה העקרונית עם בגדי האביב-קיץ החדשים של קסטרו היא שלפעמים מדובר במענה קצת איטי לטרנדיים עכשוויים. למשל אין כמעט ביטוי לאופנת הרגל הרחבה והגבוהה בג'ינסים.

ההשפעות העיקריות על הקולקציה הנוכחית באו מעולם הדימויים האפריקאי, להלן טרייבל (שיבטי), מהמראה המודרני שהורכב מצליליות חדות; משיק של ספרנית סקסית, מהרומנטיקה של שנות ה-50 וכמובן היו השראות היפיות בוהמית ואורבנית שהשתלבו כמעט בכל.

למרות שצמד מבקרות האופנה שישבו לידי התמוגגו ממראה האייטיז שפתח את התצוגה, אני דווקא חושב שהוא הפחות מתוחכם משאר הקבוצות. זהו מראה שדשו בו מספיק בשנים האחרונות, ומלבד שדרוג ברמת הטי שירטס (שהפכו לממש קוליות) והג'ינסים, המראה הכללי היה נחמד, אבל קשה להתרגש אחרי שכמעט כל קולקציה בכל רשת אופנה בעשור האחרון התעקשה לחזור אל הטראש. ראויה לציון היתה גופיית פסים מעולה בצבעי ניאון, וגם מספר טי שירטס שזכו לצווארון מופשל לאחור. גם כאן, כמו אצל הגברים, הג'ינסים זכו לתשומת לב יתרה, ודווקא המשופשפים שנזנחו לאחרונה ניחנו באותו מראה סופר מתוחכם ומתגרה.

המפנה התחיל בדיוק עם הגיק שיק הסקסי – עבור קסטרו זוהי הזדמנות ליצור קז'ואל סמי – מחוייט ולעטוף אותו ברעיונות מעוררים. כך קיבלנו בלייזר כותנה אפור וחינני, חצאיות קצרצרות, חצאיות עיפרון גבוהות מותן שהן תמיד רלוונטיות ואלגנטיות, וגם מכנסונים מחוייטים ששולבו עם מעיל טרנץ' מחמיא בצהוב בהיר. כאן השתמשו בלא מעט ג'ינסים בהירים יותר, שהסתיימו מספר סנטימטרים מעל לקרסול.

את הטרנד היפה של משחקי בד ומשחקים עם נפחים הביאו בקסטרו רק ברמיזה. התחושה היא שהם עידנו את העניין קצת יותר מידי עבור הקהל המקומי וזה קצת מבאס. אמנם היו שמלות בלון קצרצרות ומקסימות, מכנסונים נפוחים, ולא מעט שמלות אמפייר רחבות עם כיווצים מתחת לחזה שנראו טוב, אבל חסר היה שילוב של למשל פריטים עליונים גדולי מימדים עם פריטים תחתונים צרים מאוד וההפך. משחקים שמאתגרים את הגוף הנשי ומפסלים בו. נקודת האור הייתה דווקא במשחקי הקיפולים שחלק מן הפריטים ניחנו בו ויצרו עושר ויזואלי מעניין.

קבוצת הדגמים הטובה מכולן היתה זו שהידהדה את אופנת שנות ה-70 בניו יורק. החצאיות הארוכות והמתנפנפות הזכירו את הקו הצעיר והפאנקי של מארק ג'יקובס. חצאית אחת מדהימה היתה עשויה משכבות של פאצ'ים והיו גם שמלות רכות מכותנה בדפוסים מוצלחים יותר ופחות. הבעיה בסוג כזה של שמלות הוא שהן מתאימות רק לנשים גבוהות מאוד ודקות וכי הן עלולות לעורר תחושה של גודש מיותר. גם חולצות קולר נטולות מותן מספקות את המראה הנאיבי המיוחל ויחמיאו לחובבות מגדנים. גנבה את ההצגה שמלת ג'רזי שחורה - אפורה מהממת שנצבעה בטכניקת "דיפ דאיי" האהובה של הביטניקים שנצמדה סביב הירכיים והיתה משוחררת בפלג הגוף העליון. שמלה פשוטה וקולעת.

התחושה הכללית היא שבקסטרו נשים עשו את זה העונה בהחלט טוב. הם אמנם נוטים משיקולים מסחריים לעגל קצוות (גם כשהם יכולים להשתולל על הרחבה) ולרכך את הטרנדים.

מעצבי החברה לא מכוונים לחוד החנית אלא שואפים לעשות את המוכר. לפעמים זה יוצר קולקציה שהיא אינה בעלת אחיזה או מומנטים שמישהו יזכור אבל בהחלט מספקת מספר לא מצומצם של פריטים טובים מאוד. ואם לסיים במיקרו, שימו לב לאקססוריז שהשתדרגו עוד קצת ובעיקר לתיק נחשק בצבעי בז'- ירוק – חרדל, שיהפוך בקלות למאסט מקומי.