היה נכון - גיבור מס' 4

את ראפת חטאב בן 26 אמן פלסטיני קווירי, בחרתי לשים ברשימה מתוך נאמנות לאלטרנטיבה. נראה שבעולמנו ישנו אידיאל יופי אחד. ואם מדברים על המאגניבים הקובעים של מרכז תל אביב היה שאין יותר מדי אפשרויות. גזרת מכנסיים גבוהה עם טישירט מאמריקן אפארל, זה האידיאל. אך מבחינתי, האידיאלים הם כל כך מעבר והנה הצצה קטנה לעולם האחר.

ראפת הוא אמן פרפורמנס או במילים אחרות אמנות המיצג. הוא חבר בגלריה השיתופית אלפרד בפלורנטין, מורה לצילום במוזיאון תל אביב ומתרגם סרטים דוקומנטריים- מערבית לעברית.

"זאת לא שאלה של להיות אמן פלסטיני, זאת שאלה של להיות פלסטיני בתל אביב. החברה לא מקבלת את הזהות שלך כפלסטיני שחי בישראל שמגדיר את זהותו כפלסטיני."

"תראה, אני משתמש באמנות שלי כדי לבטא את עצמי וכדי להתעסק עם הזהות שלי. המאבק שלי מגיע דרך האמנות שלי. יש אנשים שהולכים להפגין, יש שהולכים לשטחים. אני אומר שאני פלסטיני דרך האמנות. אני מכסה עניינים של זהות ופוליטיקה דרך האמנות."

"אני לא מתלבש לפי צווי אופנה ולפי מה שטרנדי, מה שהולך עכשיו לא עושה לי את זה. בתור אמן מיצג אני מאמין שהאמנות כמו הלבוש הם שני דברים לא מנותקים אחד מהשני. כמו שהאמנות שלי מושפעת מהביוגרפיה וההיסטוריה שלי ושל המשפחה שלי, ככה גם הלבוש שאני בוחר לעצמי. ככה גם הלבוש הגותי מגיע ממקום של רצון להתעסק באחר ובשונה."

"חח, ממש קודש... אני לא מגדיר את עצמי כדראג קווין, אני אמן מיצג ואני משתמש בדראג בתור כלי ביטוי כדי לדבר על המגדר והמיניות שלי ומגוון הזהויות שאני חי. בין אם פלסטיני, קוויר, גברי, נשי, נורמטיבי ואלטרנטיבי. אני עושה דראג כדי לאתגר את הקהל שלי, ערבי או יהודי. הקהל היהודי לא מבין את השפה והקהל הערבי רגיל לשמוע פופ מיינסטרים ואני מנסה להביא את המוזיקה היותר קלאסית. מוזיקה שמדברת על מאבק. מוזיקה שהם לא שומעים ביום יום."

"הממ... יש ימים שאני אוהב את השמש, ויש ימים שאני לא אוהב אותה. בייחוד בימים שקשה לי להירדם ואני מתעצבן שהיא זורחת. והאדמה זה כבר עניין של היסטורית עם. נשאיר את זה לראיון אחר... הא!"

"את סאמי הכרתי במקרה והתאהבתי בו."