החיים בלי אגו

הבגדים לא זועקים את סגנונו המיוחצן אלא נותנים ללובש להתבטא. הנעליים חייזריות. השבח למרג'יאלה המופנם והמוכשר

לירוי שופן
24/02/2008

כשמציצים בעבודות של מרטין מרג'יאלה קצת קשה להאמין שהוא היה אסיסטנט של גוטייה. אם ז'אן פול הגדול ידוע בסגנון תיאטרלי ודרמטי ורץ על דימויים אירוטים בלי להסס, הרי שמרג'יאלה מוכר דווקא בסגנון הפשוט יחסית שלו, שאפשר לתייג כ-BACK TO BASICS שמקבל ממנו טיפולים. בעיקר בקולקציות האחרונות שלו, מרג'יאלה עושה שמות בבגדי הבסיס מבלי שהם מאבדים לרגע מן הזהות הפשוטה שלהם. וזה, בעצם, כל הקסם.

מרג'יאלה הקים את בית האופנה הנושא את שמו בשנת 1988 אך נטה להישאר בשוליים זמן לא מועט. הפריטים בעיצובו עלולים להיראות ברגע הראשונים כמאוד לא מתוחכמים. הוא מתרחק מהגישה המנופחת המאפיינת את מעצבי העל, הוא כמעט ולא מפרסם, אין לו קמפיינים עמוסים בארט או פרזנטורים שמזוהים איתו.

מי שיטרח להיכנס לאתר הבית המגניב שלו, יחשוב בטעות שהוא הגיע לאתר אינטרנט שעוצב לפני עשור וכולל כל קטגוריה לואו- טקית אפשרית (הדבר שהכי שובה את הלב אלו הבאנרים שקופצים "בטעות"). כל ההגשה הפשוטה הזו למעשה גורמת בעצם להתרכז בעיצובים עצמם.

גם הדוגמנים אצלו הם לא צפויים. יש להם העונה למשל פס שחור גרפי שמכסה את העיניים כדי לחדד את זהות האקוגניטו, שמזינה את הבגדים במשמעות מחודשת ויש אפילו דגם של משקפי שמש שיוצר את אותו אפקט.

טוב לדעת (מקודם)

הלחצן הזה יכול להציל את חייך במקרה חירום רפואי

מוגש מטעם שחל

גופייה עם תיק גיטרה תואם

לא סתם הפך מרג'יאלה ליקיר אמני האופנה והאינטלקטואלים היאפיים בניו יורק, פריס וכמעט כל עיר אופנה נחשבת אחרת. הוא לחלוטין משולל נובורישיות אך מלא לחלוטין בעיצוב מקורי, קונספט ואמירה.

קשה לשים את האצבע על מקורות ההשראה של מרג'יאלה לקיץ 2008, אך ניראה שמדובר בטראש אמריקאי על הבייסיק. קשה להתווכח עם טי שירטס שכתוב עליהן: BLACK IS THE NEW BASIC או חליפת גברים אייטיזית עם כריות כתפיים בולטות או עם הדפסים גיאומטריים צבעוניים על גופיות נשים שחורות, שמלוות במכנסים צרים בגזרה מעולה.

שימו לב גם לשמלת הג'רסי מלאת שיק עם הגב העשוי חוטים לז'קט הקטיפה בצבע בורדו לגברים ואפילו לגופייה בדפוס טרטן שמגיעה עם חגורה ותיק גיטרה תואמים.

מרג'יאלה יוצר מערכות לבוש שהן לחלוטין נגישות ולבישות המכוונות לכל אחד שיוכל להעריך אותן. הוא מסיר את התדמית שלו מהבגד והופך את הבגדים שלו לאישיים מאוד. ההצגה של הקולקציה על דוגמנים חסרי זהות, כמו גם העובדה ששום פריט לא נושא תווית עם שם המותג, נעשית כדי שכל אחד יוכל ליצוק לתוך הבגד את הזהות שלו בלי להפוך לקמפיין מהלך של סגנונו המוכר והזועק של המעצב.

הגברים פשוטים

קולקציית הנשים יצאה מוצלחת מזו הגברית, שלפעמים נראית פשוטה מדי. אבל למרות זאת, בסעיף אחד מרכזי מרג'יאלה תמיד מצליח להפתיע – הנעליים (ובכך מאשר את הקביעה שהאביזרים המשלימים מסגירים את מחלות הנפש).

הנעליים בעיצובו, ובמיוחד אלו לנשים, מכילות טוויסט קסום, שהופך אותן לא רק לפריט נחשק ויקר עד אימה אלא לכאלו שאי אפשר להסיר מהן את העיניים. בניגוד לקולקציה הנבלעת בנוף, דווקא הנעליים, הן בעלות נוכחות חייזרית – פוחדים לגשת אליהן אבל נורא רוצים אותן קרוב.

לאלו הרצים למרחקים ארוכים יש למרג'יאלה קטגוריה שנקראת "ארטיזינל", שבהם פריטים עשויים עבודת אמן מדוקדקת. כל פריט מתוייג לא על פי מחירו אלא על פי הזמן שלוקח ליצור אותו. פריט לדוגמה: חולצה גברית מקסימה, עטורת כפתורים היוצרים דמות עין ענקית, שזמן הכנתה הוא כ-20 שעות. זמן רב במושגים של תעשיית האופנה. טיפ קטן לסיום - אם שאר הפריטים שלו עולים כמה מאות דולרים, אל תטרחו לדעת כמה עולה החולצה הזו. חבל על כאב הלב.

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

+
בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully