תחרות השמלה הארוכה

הנוסחה של בחירת השמלה, בקרב הרוב המוחץ של הכוכבות, הייתה ברורה. שמלות ארוכות מאד, עדיפות לסטרפלס ולכתף חשופה. צבע: אחיד וחזק עם נוכחות בולטות לאדום, שהתברר כ"צבע ללא גיל". הקו הכללי היה שמרני גם מבחינת עיצובי שיער. לא כאן נחפש השראה לכיוונים מעניינים רק הידור רשמי עד אימה שהכחיד את הפן התוסס של תעשית הקולנוע. ובקיצור, חבל שלא נתתם פסלון ל"בופור".

דיאז, שחקנית עם בחירות אופנתיות טובות, הגיעה בשמלת סטרפלס של "דיור". התעוזה בשמלה באה לידי ביטוי בגוון, שהיה קר וחיוור, ולא הבחירה הבטוחה עבור בחורה בהירת עור וזהובת שיער כמו דיאז. הגזרה, שחבקה בקפלים בצורת איקס את פלג גופה העליון ואת האגן, ונפתחה בהדרגתיות כלפי מטה, הייתה נפלאה. דיאז דבקה שוב במראה הנקי, ולמעט זוג עגילים קטנים ומעט איפור, נראתה נעימה ונגישה. חבל רק שסידור השיער שלה היה מרושל ולא מעניין. הכוונה היתה כניראה ליצור מראה טבעי ונון שלנטי, אבל אופן איסוף השיער הסתמי עשה חשק לבקש ממנה שתשים פופקורן במיקרו בפעם הבאה שהיא עוברת במטבח. הקוקו הנוזל הדגיש את מבנה הפנים המאד רחב של דיאז ופגם באלגנטיות הכללית. אם הולכים על דיור, לא מתנקנקים רגע לפני הפיניש.

הצרפתים העניקו לאמריקאים את פסל החירות, ולטקס האוסקר ה-80 את מריאון קוטילרד. הצרפתיה היפהפיה, שקטפה את פרס "השחקנית הטובה", הופיעה בשמלה נועזת מבית ז'אן פול גוטייה, שהייתה לפריט המעניין ביותר על השטיח האדום השנה. השמלה בגוון פנינה היתה גזורה בצללית של בתולת ים, עם פסי זהב דקים וצפופים, דמויי קשקשים. השחקנית לא ענדה תכשיטים למעט שתי שרשרות דקות וארוכות. שיערה היה מהודק לראשה והפך גלי לקראת הכתפיים. האיפור היה קלאסי, בסגנון שנות הארבעים, והבולט בו היה ליפסטיק בגוון ורוד עמוק. ל'אמור.

בשיער כתום אש, צוואר ברבורי ארוך וגלוי ופנים נקיות מאיפור כמעט, טילדה סווינטון הזוכה בקטגוריית שחקנית המשנה, היתה מרעננת ואמיצה בנוף השחקניות המצועצעות שסביבה. השמלה שלה לא היתה הדוקה. היא לא נופפה בתחת וציצים והתנועות שלה היו חופשיות ולא חנוטות בבד עבה והדוק. השמלה בעיצוב בית האופנה Lanvin היתה גדולה – בשם האומץ, האינדבדואליות וטרנד האובר סייז, מבריקה – בשם הטרנד המטאלי ובשם הגלאם שדורש אירוע כזה, וחושפת כתף בשם הסקסיות. המראה שהתקבל היה אנדרוגיני. האישה שתועדה בשמלה השחורה היתה לא מתחנחנת ומאד בולטת ומיוחדת.

גם השנה הבריקה הלן מירן והפעם בשמלה של georges Chakra והזכירה מי פה המלכה. השחקנית הבריטית שמתבגרת להפליא, ניראתה סקסית בשמלה מבד עומד בגוון ארגמני עז ואירוטי ובשרוולים עדנים מכוסי אבני סבורבסקי. הגוף הבריא שלה ניראה טוב מתחת לשמלה והשיער הלבן הפך את החושניות שלה למרתקת.

והרי ההוכחה לכך שגם פרס אוסקר לא מוציא את הפרובינציאליות מהאדם: ג'ניפר האדסון על השטיח האדום הייתה מפגן של טעם רע. זה התחיל מנקודת המוצא המשוערת שלה שלבן מתאים לכל אישה שחורה. והוא לא. לא אופנתי ולא מרזה. זה המשיך בבד דק מדי ובגזרה משוחררת מדי, שלא הלמה חזון גדול והמשיך עם גזרה אמפייר שיצרה מראה של חזה גדול ונפול. העגילים הארוכים והפוני המשוטח מדי הובילו להגדרה אחת זועקת: טראש. אם האדסון הייתה מתחרה עכשיו, לבושה באותה השמלה, ב"אמריקן איידול" היא הייתה עפה מייד, ובמקרה זה אי היה אפשר להאשים את סיימון.

נכון שהיא בהריון, ונכון שיש הרואים בה יישות מושלמת אבל אלבה פקדה את האירוע האופנתי החשוב בעולם עם מראה שלא היה מתקבל בהבנה גם באירוע בר המצווה של אצולת נתניה. הייתה זאת בעיקר השמלה של Marchesa בגוון סגול כהה (לא מיצינו?), שהייתה מעוטרת בנוצות רבות מדי (גם מעט נוצות לא היו לעניין) באיזור החזה, מה שהוסיף לדדיה נפח מוגזם ולא סקסי. עגילי החישוק הזהובים היוו מעמסה מיותרת, והתסרוקת אמנם נאספה לאחור, אך החלה בשביל באמצע וכל מילה נוספת מיותרת.

קתרין היגל בשמלה אדומה של אסקדה באדום קטלני שחבקה יפה את המותן והרשימה מאד עם עיגול יפה על כתף אחת והיתה יפה יותר מאן הת'אוויי בשמלה אדומה וארוכה של מרקשה עם רצועה מקושקשת על כתף אחת וגזרה נוזלית שלא הדגישה באופן מחמיא את הדיאטה שבוודאי טרחה עליה הלובשת.