זה שם או על יד?

כתבי וואלה! אופנה חזרו מתצוגת הקיץ של המותג האיטלקי הלוהט replay שעומד לפני פריסה מאסיבית ברחבי המדינה, ומאז הם מתקוטטים. הוא אומר שבגדי הגברים סתמיים ומאכזבים. היא טוענת שזה בדיוק מה שיחדד את הקצוות של הטעם הישראלי.

הכניסה המחודשת של המותג לשוק מלווה בחילוקי דעות קלים. הקולגה היקרה אדר ריכטר אמנם לא הפסיקה להתפעל מהאווירה הישראלית והחמה של התצוגה, אך הרשו לי להיות מעט נוקב יותר. כן, הסטיילינג בניצוחו של אלעד ישראל בראון היה מדויק לאווירה שניסו בריפליי להציג, כך גם השימוש הנכון והמוצלח בסנדלים הנכרכים סביב הג'ינס וכמובן ההפתעה שילוב של נעלי טבע נאות שנעלו כל הדוגמנים.


היה אפשר לנחש שבתצוגה הראשונה בארץ ילכו בריפליי על המראה המסחרי ביותר שהם יכולים ליצור, אבל אי אפשר להתעלם מהפערים הדרמטיים בין הקולקציה הגברית לנשית. הנשים זכו לקיץ סקסי, צבעוני מאוד, שעשוי כהלכה עם מוטיבים היפיים מוצלחים וטרנדיים. היו למשל שמלת פייזלי מקסימה בירוק וחום, חולצת קשירה לבנה, מכנסיים בגזרה רחבה מבד דנים דקיק בשטיפת טורקיז ועוד פריטים ששידרו אווירת חוף אמריקאית והיו אף מעט מרדניים מהכיוון הנכון. אצל הגברים היה פחות משכנע. כשלעצמו אין רע במראה הישראלי - אמריקאי הזרוק, רק שמחברת אופנה שרוצה להיות מובילה בקטגוריית "הקז'ואל לקשרי" צריך קצת יותר ממכנסיים רחבים ומשופשפים או טי שירט מכובסת עם שם המותג.


היו בין פריטי הגברים הברקות שהתכתבו עם הקולקציה הנשית (בעיקר חולצות מכופתרות עם דפוסים פרחוניים או בשילובי בדים מעניינים שנתנו הרגשה נכונה של חופש תמים מהימים בהם הכל היה מותר) אבל באופן עקרוני התחושה היא שניסו לפנות אל קהל הגברים המקומי בדיוק כמו שהוא תופש את עצמו, דבר שאופנה לא צריכה לעשות.


ההצטיינות היא כמובן בסעיף הג'ינסים, עם עבודה פרטנית על האפליקציות בבד. חלקם עם זאת סבלו מטיפול יתר, כשהתמוה מכל היה ג'ינס גברי באפור עם דיטיילים בהירים על הכיסים ובחגורה האחורית, מבד בהיר יותר. גם בקטגוריה הזו שוב ניצחו הנשים, אמנם בהפרש קטן בהרבה, עם מכנסיים צרות בגזרה גבוהה ומחמיאה וגם בגזרות הנינוחות יותר, שהתאימו לחלקים העליוניים. גברים, שימו לב לג'ינס בגזרה רחבה בצבע כחול עמוק משופשף או לדגם הבהיר מאוד. בשורה התחתונה – זה עדיין לא מלהיב, אבל זה בדרך לשם.

יאללה שכונה. חזון הקיבוץ מגיע סוף סוף גם לרומא. בתצוגת האופנה שהעלו אתמול ריפליי, לראשונה בארץ, נראו דגמים משוחררים במיטבם: ג'ינסים בגזרת בויפרנד ומכנסי בלון קצרים שיעשו חשק לצאת לקטיף בננות או להצטרף לערימה של חבר'ה על הדשא. ריפליי לא מתחכמים. הם לא יהירים. הם מביאים גזרות נונשלאנט, אבל ברור שלא מדובר בבגדים במחירי שוק. גם כדי לעצב בויפרנד ג'ינס זרוק צריך את הכישרון כדי שזה יתיישב כמו שצריך על הגוף.


ריח החציר התחזק ככל שהתצוגה התקדמה. הסטייליסט אלעד בראון מוכן להישבע שהטרנד הבא שיסחוב עד החורף, הוא סנדלים תנכייים, סנדלי קשירה יווניים וכל מה שארצי ופשוט. הוא הנעיל את דוגמני התצוגה בלא פחות מכפכפי טבע נאות. לא בירקנשטוק, אלא סנדלים משלנו, הכי פשוטים שיש, בצבע קאמל, בני שתי רצועות עבות. הסנדל שעד לפני 15 שנה נחשב למפגן של אלימות אופנתית, הבשיל בסוף שנות ה-2000 לכדי רצועות עם אמירה.

הסנדלים הפכו את מראה השאנטי הטרנדי ולוק ילדי הפרחים למאוד ישראלי, מוכר ונעים לעין והם הולכים יופי עם ג'ינסים בעלי חלק עליון רחב, שאפשר למשוך קצת למטה. כאלה שגברים ישראליים מרגישים בהם כל כך בנוח.


ריפליי משחררת (בעיקר את הגברים הישראליים) מכל מלאכותיות או צורך להעמיד פנים. ידידי היקר לירוי שופן, טוען שניסיון לפנות אל קהל הגברים המקומי, בדיוק כמו שהוא תופש את עצמו, זה לא אופנה. אבל בעיניי זה בדיוק הכיף. ריפליי לא מתנהגת כמו חברת אופנה אירופאית שבאה להטיף מוסר אופנה או לחנך את הילידים המקומיים.


הם מגישים לכם את עצמכם, אבל באיכות משודרגת. בניגוד ללירוי, לדעתי לא צריך יותר ממכנסיים רחבים ומשופשפים (שמי שייצר אותם ידע מה הוא עושה) בצירוף טי שירט מכובסת, כדי לעשות את העבודה. אולי בעצם גוף של כוורן ובארנק מלא.


ואם כבר עוסקים במושגי הטרנד של "הישרדות" ו"קיבוץ", כדי לשרוד מחירים כאלה (בהם רק החגורה יכולה להגיע ל-1,099 ש'), באמת כדאי להתארגן כמה חבר'ה ולהריץ את הג'ינס בחלוקת זמן שווה.