געגועים למירי בוהדנה

שלי גפני יושבת ברוגע על ספה ויקטוריאנית. השיער בלונד גולש, מגיע עד אחרי הכתפיים. החיוך פלסטיק, העולם מושלם והצילומים הם לקטלוג הקיץ של גולברי.

גולברי מציעים את הבגדים שלהם בתוך פנטזית ברבי מתקתקה, שלא ברור האם עדיין יש לה דורש. משהו בלוקים עם הבגדים השמרניים של המותג זורק את הפרסומת לקונטקסט של דרום ארצות הברית. אישה מטופחת שעושה רכישות מרוכזות בוואלמרט, אמא ל-3 ילדים בדיוק, שלא מבינה אנשים שלא מבלים את יום ראשון שלהם בבית הדת. היא בהחלט מתנגדת לקיום יחסי מין לפני החתונה, גדר העץ שמקיפה את הבית שלה היא לבנה והארון שלה מלא איפוק: חולצות מעטפת ודגמי מלחים, שמלות בדוגמת פרחונים שמרניים ומכנסי 7/8 לבנים.

אבל נראה שאפילו האמריקאים יודעים שהחיוך הנעים שייך לעולם הישן. גפני מציגה מודל נשי "מבית טוב", שהיה מקובל אולי בשנות ה-50. יותר מאוחר גילנו שכלום לא עומד מאחוריו, אבל בכל זאת היה נעים להתענג על הרעיון, ובעידן הווב 2 כבר לא נעים להסתכל על זה.

זה נכון שהבגדים של גולברי פונים בדיוק לקהל המסוים הזה, של נשים מאופקות, עם חיים מסודרים שלא רוצות להוציא יותר מדי את הציצי וליזום רומנים אסורים, אבל בחיי שאפשר להשיג את הלוק הזה עם קצת שיק (ראו נעמה בצלאל).

המעבר ממירי בוהדנה, הפרזנטורית הקודמת שהובילה את הקמפינים של החברה במשך 6 שנים, לשלי גפני מלא משמעויות וגולברי ידעו בדיוק מה הם קנו. גפני מעולם לא נתפסה כדמות בעלת צדדים מפתיעים. זה לא מקרי שגולברי בחרו להציג את הבגדים שלהם על אשת עסקים מצליחה ועצמאית, בעלת משפחה יציבה ותומכת, שחייה נראים כמו טיול מאורגן. אני הייתי מעדיפה מישהי שתמשיך לייצג את הערכים שגולברי אוהבים לעמוד מאחוריהם, אבל פחות טרחנית, יותר אמיתית, אחת שיותר קל להזדהות איתה, טיפה יותר אנושית. ונ.ב: אם אפשר להעניק לכל אותן נשים סולידיות בגדים פחות מצועצעים וצפויים, זה גם יהיה נחמד.