יש מקום לכולם

חנויות בגדי הגברים של רנואר נפתחות בימים אלה עם מדפים וקולבים שעליהם בגדים מנומסים לבחורים, לחג הפסח. תלוי שם למשל אאוטפיט שכולל חולצת קצרת שרוולים מסריג דק מאד לאביב, בצבע סגול עדין, שאפשר ללבוש מעל חולצת כפתורים לבנה, ולהצמיד למכנס מחוייט קלות ולסניקרס. כל מרכיבי הלוק כול הנעליים, כבר מחוברים ומוצמדים זה לזה, כדי שהבחורים והבנות שמלוות אותן לקניות, לא יתאמצו.

במעבה החנות יש את אותן חולצות משובצות עם כפתורים בגזרה מרחיבת כתפיים שהן טוויסט מעט יותר מחוטב, לחולצות הבוקר האמריקאי. יש כאלה עם מילה באנגלית שתפורה לגב, שמיועדות לבחורים צעקניים ויש רגועות עם גב חלק. הסוג השני עדיף יותר כמובן. י שחולצות טי טובות ורכות עד הדפסים לא טרחניים.

קולקציית הקיץ של רנואר, הן לגברים והן לנשים, מעמידה במרכז את הצבע ואפילו מבקשת בסלוגן המצורף לה Let's play with colors. מדפדוף בקטלוג וביקור בחנויות נראה שהרצון היה ליצור קולקציה משוחררת שדגש הקז'ואל שלה חזק. לרוב זה בהחלט עובד וניתן לדוג לא מעט פריטים טובים. ברמת הקולקציה לעומת זאת, היצירה פחות מגובשת.

נתחיל עם הנשים. כמותג הרואה את עצמו צעיר וטרנדי לא היה מפתיע לראות עיצובים בסגנון שנות השבעים שנעשו טוב. יש טוניקות מקסימות עם הדפסים צפופים וצבעוניים, שמלות – חולצה בגזרה מצויינת ובצבעים בולטים, וכמובן שמלה ארוכה מג'רזי מודפס בצבעי חום – פוקסיה שהיא אולי פריט החובה מתוך הקולקציה. ברשתות אופנה ישראליות אחרות די נמנעו העונה משמלות ארוכות, לעומת הרשתות מחו"ל, ודווקא ברנואר השכילו להשתמש בו.
הבעיה מתחילה עם חלק מבגדי הערב שיש בלא מעט מהם נוכחות לא בריאה של אבנים מנצנצות או הדפסים חסרי משמעות, שהופכים את הדגמים לילדותיים. מרנואר טוענים בתגובה שהדגמים החדשים של בגדי הערב יטפטפו לאט לאט בימין הקרובים לחנויות ומראים דגמים טריים של שמלות סאטן ארוכות עם הדפסי מטפחת או הדפסים אפריקאיים. דגמים שניראים טוב מאד.

אצל הגברים המצב פחות מגובש. יש חולצות פולו יפיפיות, סריגי חובה דקיקים עם הדפסי פסים, ואפילו מגוון של מכופתרות קצרות וארוכות בצבעים באמת מגוונים, החל מסגול מנצנץ ועד הדפסי ז'קארד בולטים. גם מגוון המכנסיים, ובעיקר אלו המכונים "אלגנטיים" מפתיע בגודלו ובאיכות הגימור הטובה יחסית.

יש פריטים סופר רגועים לצד אחרים מצנצים, שקופים ולעיתים מוגזמים. כאילו שהרצון להיות מאוד טרנדי התפרש עם הרצון להיות "פלאשי", שזה לחלוטין לא אותו הדבר. קולקציית הבגדים המחוייטים נראית ככזו הפונה להלביש חתנים, רעיון מתקבל על הדעת ושאולי מסביר את מינון האלמנטים, אבל למה לקחת בלייזר מחוייט ולהוסיף עליו תיפורים לא קשורים? או מדוע לקחת סוודר דקיק בצבעי אדמה ולהוסיף לו שטיפה אדומה ועוד דפוס מוזהב של דרקון? הפריטים הטובים קצת טובעים לצד אלו המוגזמים. אולי זוהי דרישת הקהל, אבל נדמה שהקהל המתוחכם יותר ירגיש שהפריטים האלו מיצו עצמם בסוף שנות התשעים העליזות, כשהמגה מועדונים עוד היו הדבר החם בחיי הלילה.

הנקודה האחרונה נוגעת לג'ינסים. כנראה שהפנימו ברנואר שהעתיד הישראלי אינו טמון בסקיני, על אף נוכחותו מסיבית עדיין באירופה שרק מדגישה את היותו "סטייט אוף מיינד". הגזרות הפכו להיות הרבה יותר LOOSE אצל הגברים ומתרחבות אצל הנשים. אבל לעומת עליית מדרגה בעיצוב וייצור הדנים של המתחרה הגדולה "קסטרו", נדמה שמעדיפים ברנואר למחזר את המוכר, בין אם שטיפות לא אטרקטיביות, קרעים קטנים או דפוסים ואפליקציות שונות על הכיסים האחוריים שנותנים תחושה שכבר ראינו אותם באיזשהו מקום.

רנואר לחלוטין עומדת בשורה הראשונה של רשתות האופנה המסחריות בישראל, ומי שיקפוץ לאחת החנויות בוודאי ימצא את מבוקשו, מי שהוא לא יהיה. היא רק צריכה לדאוג שלא יסתירו אותה המתחרים שלא מפחדים ללכת על קו מסויים ומגובש כלשהו עד הסוף ולהיות מסוגלת לייצר זהות שתהיה מקושרת אליה בתודעת הקהל ולא תחלוף כטרנד קצר מועד, בסוף העונה.

הבגדים יעודכנו אחת ליום בכל חנויות הרשת, כך מבטיחים מה שיגרום לפריטים יפים להיעלם מהר מהמדפים ויקטין גם את הסיכויים שרבים אחרים שצועדים מולכם ברחוב יהיו לבושים באותם הבגדים בהם אתם בחרתם.