לואי לייט

כנראה שנהיה קצת מנותק ובודד במגדל השן, כי איזו סיבה אחרת יכולה להסביר את תזוזתו העקבית של המותג "לואי ויטון" אל לב המיינסטרים? המחיר של הפריטים אמנם נשאר יקר להחריד, אבל ניראה שקברניטי החברה שרויים במאמצים להיפטר מהתדמית הסנובית והקרירה של המותג "לואי ויטון" ולהתערבב להתערבב עם דמויות מוכרות וכמה שפחות מלוקקות.

שיתופי הפעולה עם הראפר פארל וויליאמס (שעיצב קו אקססוריז ומשקפי שמש לויטון) וקית' ריצ'ארדס (הצטלם עם תיקי המותג) אולי הופכים את המוצרים ליותר אופנתיים וטרנדיים, ומן הסתם מגדילים את הכנסות החברה, אבל כמובן מפחיתים מהערך הקלאסי של מותג.

בחנות לואי ויטון שבארץ לא נמכרות קולקציות הלבוש של לואי ויטון, אבל יש בה קו רחב יחסית של אביזרים ותיקים, בעיקר לנשים. הנה טעימה ממה שמצפה לכם בחנות.

מי שטרח לצפות בתצוגת קיץ 2008 לנשים לא יכול לשכוח את שתים עשרה אחיות בית החולים שפתחו את תצוגת לואי ויטון, מעין פראפרזה על הדמויות המצויירות על כריכת רומני המלחמה הזולים של אחרי מלחמת העולם השנייה.

שיתוף הפעולה העונה נעשה עם האמן ריצ'ארד פרינס, שידוע בעבודות הצילום שלו שמפרקות ומרכיבות מחדש קטגוריות של התרבות המערבית הפופולארית. שיתוף הפעולה עם פרינס מעניין במיוחד כי הוא לוקח אבן יסוד בתרבות האופנה ובעצם מפרק את סימני ההיכר שלה, תוך שימוש בחומרים או בהדפסים בלתי רגילים. למשל התיקים הקלאסיים של ויטון שמקבלים גרסאות מתחכמות בינהן סדרת ה-JOKES , תיקים מאריג המונוגרמה המפורסם, שמצופה בפלסטיק מבריק, עם שטיפות לא אחידות בצבעים זרחניים.

מוצלחת יותר בעיני היא דווקא סידרת צבעי המים, שבה תבנית המונוגרמה LV מוצגות באופן מרוח על התיק. לא קל להשיג את התיקים מהסדרות האלו בארץ, במיוחד כשרומזים בבוטיק הישראלי שצריך לארוב למוצרים כי הם נחטפים בהיסטריה מן החנות. מי שממש מתעקש יכול לנסות להזמין או לנסוע לחו"ל (אחרי 4000 ¤ לתיק, מה זה כבר כרטיס טיסה?).

העונה מגיעות לארץ גם משקפי השמש של המותג. מי שמוצא לנכון להשקיע כ-2000¤ עבור זוג, יכול למצוא שם לא מעט מסגרות נאות. מי שרוכש את המשקפיים האלו עושה את זה כדי שידעו שהוא מרכיב לואי ויטון. ברוב המשקפיים, כמו בתיקים, סמלי החברה בולטים יותר מזוג פנסים גדולים באפילה.

יש מסגרות סבנטיז מדהימות בטורקיז וורוד, משקפיים בגזרת "וויי פרר" לגברים, ואפילו כמה זוגות בעיצוב עיני חתול, במסגרות אצטט יפות.

אי אפשר שלא להזכיר את קו הנעליים לקיץ 2008, שכמעט כולו הוא עיסוק בלתי פוסק בסטילטו, אם את מוכנה לשבור את הגב. בהתאמה לצבעוניות החומצית של הקולקציה, יש מינון גבוה של נעליים היסטריות בצבעים בוהקים, המון צהוב, כחול וורוד, כשחלק מסיבי מתוכם הוא בגימור "לק". גם שבירות מסויימות בחומר או בעשיה, הן בקצוות פרומים או אפקטים א- סימטריים, רק באים להזכיר מחדש את תהליכי הפירוק וההרכבה המחודשת שפרינס מבצע לתבנית הקולקציה המוכרת.

הסניף של לואי ויטון בשדרה החמישית בניו יורק ממחיש בצורה הטובה ביותר את המהפכה שעובר המותג בשנים האחרונות. מי שיכנס עלול לחשוב שהוא הגיע לחנות מזכרות יוקרתית ומצוייצת – המוכרות, עטויות בפאוצ'ים, עומדות מאחורי ויטרינות, ומוכנות למכור להמונים שפוקדים את החנות כל פיצ'יפקס ממותג.

האם זה טוב? זה שומר על המותג רענן וצעיר עם שיתופים מגניבים כמו זה האחרון ובאותה נשימה גם הופך אותו לסמל סטטוס ופחות לסמל עיצובי. אבל נראה שזה מה שרוצים בלואי ויטון, לעזוב את הציניקנים משדרת מונטיין בפריז, ולהפוך להיות המותג הנחשק של כולם. עובדה, מי לא רוצה לעשות סקס עם ה-L וה- V?