פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      אני רוכשת, משמע אני צודקת

      לצאת נגד קפיטליזם ומוסר ירוד כשיש לכן חנות בקניון נובורישי שבנוי על אדמות ערבים? לירוי שופן תחת גשם המסרים של קום איל פו

      מאד מפתה להתייחס בציניות לאירוע שהרימו בקום איל פו להצגת בגדי הקיץ החדשים. האירוע התקיים בסטודיו החברה בסופ"ש האחרון וציין 20 שנות פעילות. הכותרת היתה "קני מעט". את האשמה אפשר לתלות בהעדר הגשה פשוטה.

      מרוב שטיקים, סיסמאות וצורות הטפה שונות, כל האידיאולוגיה, שנדמת ככנה לחלוטין, מתמסמסת. אני מאמין לנשות קום איל פו שהן רוצות להציל את העולם תוך ביסוס גישה מוסרית לאופנה ואני הראשון שמנסה לאמץ לעצמו גישה שכזו. יותר מכך – אני חושב שהחלק הגדול של הקולקציה החדשה הוא טוב, מעניין וראוי, בפרט על רקע נוף המעצבים המקומי. אבל כנראה שהרצון המסחרי שלהן פוגם בכנות שלהן. בין שתי הנקודות האלה: רצון למכור ורצון לבסס אידאולוגיה נאותה, עובר העונה קמפיין עם פקודה מטומטמת שקשה להאמין לה כשהיא באה מגוף מסחרי.

      הפנימו בקום איל פו את הכוח המסחרי שבתדמית הצודקת הזו והן משתמשות בה באגרסיביות. מה לעשות, אני מאמין שלמרות המנטרה החדשה, המטרה של קום איל פו הוא לגרום ללקוחות שלהן לקנות יותר ביותר ועדיין להרגיש טוב יותר עם עצמן כדי לשוב ולקנות שם. באופן בסיסי המניפסט של קום איל פו נכון – אופנה איכותית והוגנת יקרה יותר ומוסרית יותר. אבל מרגיז שהן מתייחסות ללקוחות שלהן כאל עדר טיפש ויוצרות עבורן אשליה. כי הקשר בין אופנה מוסרית לבין הסיסמא הריקה הזו שנאמרת הפעם על ידי הגורם הלא מתאים, רופף למדי.

      הרי לקום איל פו יש חנות בקניון רמת אביב, אולי מיצג הקפיטליזם המושלם, שנמצא על אדמת כפר ערבי לשעבר, והוא מעסיק עובדי קבלן שינקו אותו. מסגירת החנות או מחאה כנגד המקום בו הן נמצאות לא עושים קופה. הרי שם הלקוחות מבזבזות יותר. סליחה, קונות מעט בהרבה.

      המיצג

      התצוגה התקיימה בסטודיו החברה ביפו ועוד לפני שצעדה הדוגמנית הראשונה כבר היה ברור שכאן מתאמצים מאוד לעשות את זה אחרת. המסלול, שסומן על ידי נייר ממוחזר על הרצפה, כיסה באופן מבוכי את המסדרונות השונים במקום והאורחים התבקשו לשבת על גבי כיסאות עשויים מקרטונים מעוכים וממוחזרים. אחרי שסיימנו להפנים את המסר הברור התחילה התצוגה שדרשה מן הצופים להיות מרוכזים יותר מאי פעם, בגלל עודף ההתרחשות בה.

      שלוש דוגמניות פתחו את התצוגה, עם כפות ידיים לבנות שהונחו על הפנים לפי פסל שלושת הקופים המפורסם. כזכור – המסלול נעשה כמבוך בין מסדרונות המקום, ולכן החליטו לנצל את העובדה הזו כדי לתת לדוגמניות, שהיו כראוי ממגוון גילאים שונים, לצאת בכל פעם מכיוון אחר ולהסתובב שוב ושוב במרחב.

      מה שבהתחלה נראה חדשני ומעניין הפך, כמו האג'נדה, למעייף עד שלא היה ניתן להתבונן באופן ישיר בבגדים, כי קשה היה לבין מי צועדת לאן והאם היא כבר עברה פה.

      המדבר

      התמה המרכזית עסקה באשליות, ומדובר בקו השראה יוצא דופן שטופל באופן ראוי על ידי מעצבות החברה, מתוך מקומות מנוגדים: המדבר ועולם הקסמים. המשחק בבד סיפק את התעתוע – האם מדובר בכיס או בקשר, ברוכסן או בתפר, בקרדיגן או בחולצה. המדבר עם הפאטה מורגאנה היווה השראה ללא מעט רגעים מוצלחים בדמות פריטים מודפסים ומקסימים. מתוך קבוצה זו גנבה את ההצגה חצאית נפוחה עם הדפס חום של עלים שהייתה מדוייקת ונכונה.

      עולם הקסמים סיפק השראה לפריטים עם חיתוכים מעט יותר מדוייקים, בצבעים קרים יותר. נצפו מספר שמלות מקסימות כדוגמת שמלת בלון מבד כמעט שקוף או חצאית אפורה ועתירת קפלים. משחק האשליות הזה איפשר למעצבות לשחק גם במגדר ולהציג קולקציה נרחבת של בגדים במראה נשי- גברי. במוקד העניין חליפות פשתן מצויינות ששולבו בלורקס או בעיבוד מבריק.

      המחאה

      חבל שלמעשה הדגמים שיחקו בתצוגה תפקיד משני. נראה שהיה הרבה יותר מעניין לתת (שטיק מס' 3) לדוגמניות לשאת שקיות של רשתות אופנה גדולות שנצבעו בשחור, ובשלב מסויים לזרוק אותן בערמה ענקית. המסר שוב ברור: תראו את תרבות הצריכה של הקנייה הזולה וההמונית שהיא מזהמת, מיותרת ולא מתחשבת באלו הנוטלים חלק בתהליך היצור.

      לפינאלה פיזרו אנשי ההפקה גיגיות עמוסות בצבע לבן (שטיק מס' 4), שהדוגמניות טבלו בהן את רגליהן במעין טקס טיהור מזוהמת הצרכנות, והדפיסו את כפות רגליהן בלבן על גבי הנייר (הממוחזר), כשהן לובשות שמלות לבנות מבית קום איל פו.

      בכנות, זוכות היוצרות של קום איל פו להערכה לא מעטה מצידי בזכות הרצון לעשות משהו אחר, מקורי, מאתגר ומעצבן. כזה שנותן תחושה שמישהו באמת מתייחס לעשיית אופנה כאל אמנות ויש לו מסר קוהרנטי להעביר. הבעיה היא שאפשר לעשות זה בלי כל הרעש והצלצולים שגורמים לכל המיצג הזה, ולמותג עצמו, להראות לא כנים.

      הרי יכלו לציין שם בקטן שהעשייה היא הוגנת ולתת לבגדים לדבר. אין רע באג'נדה, להפך, אבל כשהיא מעוררת את החשש שמדובר בתרגיל שיווקי, גם אם הוא הוגן, הוא משאיר טעם רע וציני בפה. חבל, כי כישרון לבגדים טובים וצודקים יש שם לא מעט, השאלה היא איך מתייחסים באמת לאישה שקונה אותם. פרגנו קצת לאינטיליגנציה של הלקוחה שלכן. לא צריך להביא מרצה מהחוג למגדר כדי למכור לה אשליות.