בלי ספוילר!

הפחד היה שתהיה זו תצוגת אופנה ריקה ונטולת תוכן. אבל לא. ארבע החברות שלכן חזרו להבלחה קטנה ובסך הכל היה כיף אדיר. התסריט שנון כמו פעם, יש רגעים מזוככים מאד של אנושיות ויש חשק לחברות אינטימית ואינטנסיבית, שעובדת. מוסד שקל לאבד בו את האמונה.

ראשית, הצילום. לא מתייפף מדי. לא תאורה שמשטיחה לחלוטין את עור הפנים. ארבע החברות התבגרו מאז שהסדרה הסתיימה ולא היה כאן עניין לחפש אותן לבנות 30 שוב. רואים את הקמטים החדשים והקטנים של מירנדה, את בהרות השמש שהפציעו על המחשוף של קארי, למוד הקרבות. שרה ג'סיקה פרקר מצטלמת בחולצות ובשמלות נטולת שרוולים שמראות שמדובר בגוף מוצק באופן יחסי, של בת 40+ ועם או בלי איפור כשהיא במשבר. כל זה גורם לך לחבב את ארבע הדמויות האלה יותר, ולאהוב את האנושיות שלהן. סימני הזמן גם מזכירים שצעדנו איתן תקופה ארוכה, והזמן רק העמיק את הקשר וחידד את שמחת המפגש.

אם במהלך הסדרה הטלוויזיונית קארי היתה מלינה לעיתים על המשכורת שלה ומתלוננת לפעמים על יוקר המחייה, הרי שבנקודת הזמן שבה מוצא אותן הסרט, הגבולות נפרצו. הארבע הפכו לנקבות עשירות שמסוגלות לממן כל דבר. מתיק מקורי של לואי ויטון לעוזרת האישית של קארי ומשכירת עוזרת אישית בכלל, כשהחיים הופכים למכבידים. כשקארי שבורה ולא יכולה להתארגן על מעבר דירה, סמנתה מיד מציעה לה, ברוחב יד לממן אנשים שיעשו את זה. מה שמוריד קצת מהקסם היש והופך את הארבע לקלות פחות להזדהות.

הכל בסרט גדול, יקר ועשיר באופן שכבר מעורר אי נחת. המסעדות, הבגדים, הרגלי החיים, הפנטהאוס שקארי ומיסטר ביג רוצים לקנות, התכשיטים הענקיים והמהממים של ה.שטרן שהדמויות עונדות לאורך כל הסרט, הטבעת העצומה שסמנתה רוצה לרכוש לעצמה.

והגודש הזה מוביל לאיזו תחושת ריקבון ומיאוס מהחומריות הנוצצת והמוגזמת שהתרבות המערבית נסחפה אליה. הדבר היפה הוא שהתסריט משדר מסר כפול. מצד אחד הסרט חוגג את הפאר והקישוט, משל היה מדובר בחברה הצרפתית של לפני המהפכה הצרפתית - הארבע לובשות המוני סטים, העקבים שלהן עצומים והכובעים מוקצנים וצבעוניים. מצד שני, כל זה לא עוזר לדמויות לחיות באושר.

סמנתה טובלת בג'קוזי. לאצבעה טבעת מופרעת בגודלה ויקרה באופן מחריד שסמית' רכש לה. טבעת שהיא התאוותה אליה עד כלות. אבל סמית' ישן עכשיו את שנת היופי שלו והשכן הלטיני החתיך שמזדיין עכשיו עם איזו מאושרת שמקבלת כרגע מגבר מגע – נחשק בעיניה יותר מהתכשיט הדומם. וסקס כידוע, כל אחד יכול להשיג. גם העניים.

"מי מתגרש אחרי שהוא השיג גן עדן נדל"ני כזה?" קארי תוהה כשהיא וביג נכנסים לבדוק את הפנטהאוס המדהים במנהטן. אבל גם הדירה המושלמת - החומר, לא מספיק במקום שבו התקשורת האינטימית כשלה.

דקות לפני החתונה שלהם, ביג מחכה במכונית השחורה שלו, אותו סוס מודרני שמכניס ומוציא אותו תמיד החוצה ופנימה מהעלילה. הוא משקשק כי אלה הנישואים השלישים שלו. קארי קנתה כבר חליפת חתונה נעימה ורגועה אבל התפתתה בסוף לשמלת חתונה גרנדיוזית של ויויאן ווסטווד. עוד היחלשות מול הגדול, היקר המיותר והנוצץ, שיהיה לה מחיר. "רק תראי את הפנים שלך", ביג מתחנן בשקט כשהוא יושב לבד במושב האחורי, צופה בה מגיעה ומחפש קשר עין שיכניס קירבה למעמד המלחיץ. אבל בחתונה שקארי ארגנה, הבדים והגלאם במרכז. שפע הבד וההינומה הבומבסטית מסתירים את פניה כשהיא יוצאת מהמכונית, כמו גם ההמולה הגדולה שמסביבה, שמחליפים את החתונה הצנועה והאינטימית שיכלה להיות להם, וביג נחלש ומדרדר את העלילה.

קשה לאבחן מהסרט מה יהיה הדבר הבא מבחינה אופנתית. סנדלי הגלדיאטור עם העקבים העצומים הם טרנד מוכר, השילוב של חגורת ניטים עבה מאד על שמלת סטרפלס אלגנטית, הוא עניין שיש לאמץ וכמובן גם עניין התיקים עם ההומור. קארי למשל מסתובבת עם תיק מעולה בצורת מגדל אייפל באחת הסצנות.

השמלה שהוציאה ממני השתנקות וצעקת תדהמה לא נשלטת, היתה שמלת כלה בעיצוב ורה ואנג, שהיתה עשויה כולה, ממה שהיה נידמה כמו נוצות של אפרוחים רכים בני יומם שנצבעו בלבן. אוורירי, רך ובתולי מזה עבור כלה, אין.

חוץ מזה האקססוריז לקחו תפקיד מכובד בעלילה או סיפקו פאנץ' בפני עצמם, למשל בסצנה שבה סמנתה לובשת סושי כדי להפתיע את סמית' לוולנטיין, ומתאימה לניגירי שהיא שמה על הציצי, נעלי זהב בצורת אידרת דג. ועדיין אף פריים של בגד, אפילו לא חליפת הפאייטים הנוצצת שסטנפורד לבש בסילבסטר או כל פריים נוסף שבו הדמויות לבושות באופן מושלם, לא ישתווה לזווית המצלמה המיוחדת שבה צולמו שערות המפשעה הג'ינג'יות שמירנדה לא הספיקה לגלח, מתנופפות בעדינות ברוח, במהלך החופשה של הארבע במקסיקו. לכו לסרט הזה. יהיה כיף.

הסרט ייצא להקרנות מסחריות ב-29.5