מתחת לשחי של לונדון

בשירו "רחובותיה של לונדון" שר ראלף מק'טל - "כיצד את יכולה לומר לי כי את בודדה? ולומר שעבורך השמש לא זורחת? תני לי את ידך וביחד נצעד ברחובותיה של לונדון. אני אראה לך משהו שיגרום לך לשנות את דעתך".

אני מניחה שכל אחד יכול לייחס את הנאמר בשיר לעולמו שלו, אבל למרות הייצוא המוזיקלי המובחר ועוד כמה דברים טובים שיש ללונדון להציע, אני מעולם לא הצלחתי להתחבר לחלוטין לקסמה של הבירה הבריטית. חשבתי שכנראה לנצח אהיה חסידה של פריז וניו יורק, ואעדיף להותיר מאחורי את האפרוריות והגשם, זאת עד שאמצא את האדם, או הלוקיישן, אשר יקחו אותו בידיהם ויצליחו לשנות את דעתי. והנה, נראה כי רגע זה קרוב כעת מתמיד.

לאחרונה השתתפתי בכמה מפגשים חברתיים בינלאומיים, בהם נכחו גם מספר אנגלופילים, שלא הפסיקו לדבר על היצע השופינג הבריטי. ולא, אנחנו לא מדברים על הידוע והמוכר כמו אוקספורד, קובנט גארדן, רח' בונד או קמדן, אלא דווקא על מקומות קטנים ונחבאים אשר עשו לעצמם מוניטין מאד חיובי בקרב שוחרי האופנה.

אחד מאותם מקומות הוא בוטיק No-One, היושב באזור שורדיץ' (Shoreditch) בליבו של האיסט-אנד, ההולך ומתפתח. אותו אזור שתרם לעולם את הסטריאוטיפ הקוקני העממי והפך לשכונת העוני של היהודים, שהגיעו ללונדון ממזרח אירופה בסוף המאה ה-19, עובר מהפך.

היום אזור Shoreditch ובעיקר רחוב בריק-ליין והסמוכים לו, הפכו למרכז התרבות האלטרנטיבית בלונדון. אם מתחילים ללכת מזרחה ברחוב אולד סטריט (גם שמה של תחנת הרכבת המגיעה לאזור) מגיעים היישר אל לב האזור המתעורר. לצד גלריות אמנות נחשבות, מסעדות ויאטנמיות, מועדונים ופאבים אופנתיים, אפשר למצוא ממיטב חנויות המעצבים צעירים.

דבר קיומו של No-One, ספק בוטיק, ספק בר, ספק סלון חברתי, נשמר בסוד כמוס בקרב מביני דבר כמעט שלוש שנים, אז יצא שמו למרחקים והיום חביב על סטייליסטים, צלמים ודוגמניות יושבי שורדיץ'. המקום שם לעצמו למטרה, לקדם מעצבים צעירים וחדשניים ובאתר שלהם מוצגים כל המותגים שהם מחזיקים כולל הסיפור שמאחורי כל אחד מהם.

בין השמות החמים המפארים את החנות, ניתן למצוא את הסטייליסטית לשעבר אליס מק'קל, אשר בעיצוביה שופעת נשיות. הקולקציה האחרונה מציגה בעיקר שמלות וחצאיות תפורות למשעי עם משחקי סימטריה וחיתוכים גיאומטריים מדהימים. הבדים צעקניים, אבל מדליקים ובגדי הים, בייחוד זה עם הפפיון בחזיתו, יעשו לדעתי עבור כל בחורה ראויה את העבודה, לא משנה על איזו בדיוק אנחנו מדברים.

החנות, ששלל פעילויותיה צועקת יצירתיות מאגדת סביבה גם כמה מעצבים שהם סוג של אנשי רנסנס. הנריק ויבסקוב (Henrik Vibskov), מעצב אופנה, קולנוען ומוזיקאי מביא עמו פרספקטיבה מרובת פנים לאופנה. אחרי שסיים את המוסד היוקרתי סנט-מרטין, עם שתי יצירות קולנועיות מוערכות, הוא המשיך להציג כאמן בשלל תערוכות ברחבי העולם ובגלריית סותביס הניו-יורקית. במהלך השנים הוא פיתח גם לייבל אשר זוכה להצלחה רבה ברחבי העולם.

מעצב מעניין נוסף הוא Makin Jan Ma, המעצב תחת הלייבל mjm . למרות שהוכשר בכלל כגרפיקאי, עיקר עיסוקו של מקין הוא קולנוע. מקין כותב סיפורים ותסריטים ולאחר מכן, מכין את הבגדים שילבשו הדמויות בסרט.

אם אתם רוצים לראות את פרטי הקולקציה הבאה – כל שעליכם לעשות הוא לראות את הטריילר הבא לסרטו – וזה עובד! הבגדים משעשעים ועם זאת משדרים אמירה אופנתית ובמהרה הלייבל איגד סביבו קבוצת מעריצים נאמנה בעיקר ביפן וכאמור גם בשורדיץ'.


לכל מי שעוד לא שבע מסצנת הניו-רייב, מעילי הרוח והטישירטים של חברת Trainspotter, בצבעי ניאון מבהיקים, יגרמו לכם להחסיר פעימה. ואל תתנו לדקל שמופיע בלוגו להטעות אתכם וגם בתחום האסקססוריז, מציגים No-One טעם קפדני ומשובח. פריטי צמר של חברת Made by Hands, כמו פפיון או שרשרת, פשוט מלבבים וגם המשקפיים של קרן ווקר הניו-זילנדית פשוט נהדרים.

המקום מתחזק, מלבד כמובן החנות השווה, אתר אינטרנט שניתן לקנות בו את מרבית הבגדים, עמוד מיי-ספייס ובלוג לא רע בכלל. בבלוג אגב ניתן להתעדכן במחשבות החולפות של אנשי החנות, באירועים שהם מארגנים במקום – מסיבות או סדנאות אמן עם מעצבי/יוצרי צוות No-One.