ממציא הסמוקינג

מספיקה הצצה חטופה בחליפת הסמוקינג של מדונה בקליפ
"express yourself" או שיטוט בכל סניף של זארה כדי להבין מה חולל איב סן לורן בעולם האופנה המודרני. בזארה, לפחות שני שליש מן הקולקציה קשורים באופן כזה או אחר עם הרעיונות העיצוביים שלו. קשה עד בלתי אפשרי למצוא פריטי אופנה בתרבות שלנו, שאין בהם שרידים של החשיבה היצירתית שלו.

את המורשת של סן לורן יש להבין ולבחון דווקא מתוך החיבור המיידי והמפרה שהיה לו עם כריסטיאן דיור שיצר את ה-NEW LOOK, ונתן לו את ההזדמנות לעבוד לצידו. השניים האלה שינו את שפת עיצוב האופנה ואת הצללית המקובלת החל ממחצית המאה הקודמת, ביחד ולחוד, כשהם ללא ספק משפיעים זה על עבודתו של השני. הם המעצבים החשובים של האופנה במאה העשרים.

סן לורן נולד בשנת 1936 באלג'יר והגיע לפריז, אז בוודאות בירת האופנה העולמית, בשנת 1954. כאמור, הוא פגש בשנה זו את דיור, שהפך אותו באופן מידי לעוזר שלו. העבודה לצד דיור, בדגש על מסורת החייטות של בית האופנה, עיצבה רבות את הסגנון של סן לורן, ולכן טבעי היה שבשנת 1957, עם מותו של דיור, יקבל המעצב הצעיר את המושכות לידיו.

אחרי ארבע שנים בראש בית האופנה "דיור" פונה סן לורן יחד עם הפרטנר שלו פייר ברז'ה להקים בית אופנה הקרוי על שמו. שנה לאחר מכן מציג סן לורן את הקולקציה הראשונה לבית האופנה שלו. כבר מראשית דרכו ניכר בעבודתו מוטיב שיהיה מזוהה עם בית האופנה שלו - אנדרוגיניות נשית. סן לורן הכניס את הקו הזה שנים לפני שמישהו חשב על זה בניינטיז. בזכותו ארון הבגדים הנשי קיבל לפתע פריטים הנטועים עמוק בהיסטורית הלבוש הגברית.

כך בשנת 1966 הוא מציג לעולם את הסמוקינג, חליפת נשים בהשראה גברית, והופך אותה בין לילה (והרבה לפני ארמאני) לפריט חובה ולקלאסיקה שעדיין מופיעה בכל קולקציה של בית האופנה.

סן לורן גם היה הראשון שהציג דוגמנית עטויה בבדים שקופים והוא היוצר של שמלות הטרפז (שזכו לחידוש מענג בימים שטום פורד שלט על קולקציית הRTW של בית האופנה), שיצרו סילואט חדש בארון הנשי.

גם מעיל הטרנץ' - פריט גברי בהשראה צבאית עוצב על ידי הגאון בבדים מבריקים ושחורים ובסגנון אורבני ומאד פריזאי. ז'קט הספארי המפורסם (שאחותו צולמה עם אחד מהם) הוא פריט מפתח שהמעצב העביר מקולקציית הגברים לנשים ולהיפך, עם השנים. וגם מעיל הקאבאן שכיכב שוב בקולקציות הגברים האחרונות של של בית האופנה תחת ידיו של סטפאנו פילאטי המוכשר, הוא סימן היכר של המעצב.

האישה של סן לורן לא רק התלבשה אחרת אלא העבירה אפיל של אישיות חזקה מאוד. קל לדמיין אותה בחליפת המכנסיים הגבוהים שלה, מחזיקה בין אצבעות דקות סיגריה שתחובה בתוך פילטר ארוך, מפריחה מעגלים של עשן מערפל סביבה, כשעיניה מאופרות בקו שחור וחד. סן לורן למעשה יצר אימג' של אישה אחרת, שהתנערה מהצללית הנשית בעלת הקימורים, של האישה הנחשקת של שנות החמישים.

הצרפתי המוכשר זכה לאין ספור רטרוספקטיבות ופרסים, כשהמפורסם שבהם הוא "הפרס הבינלאומי של מעצבי האופנה באמריקה", שניתן לו בשנת 1982 לרגל ציון 20 שנות עשייה. יש גם מי שזוכר את משחקי הגביע בפריז בשנת 1998, בהם סן לורן עמד על הבמה עם 30 דוגמניות שייצגו את מורשת היצירה שלו.

בשנת 1997 קלט בית האופנה של סן לורן מעצב צעיר ולא מוכר, הדי סלימן, שמקבל לידיו את החייאת קו הגברים של "rive gauche", ועושה זאת בהצלחה כשהוא מעמיד את חליפת הטוקסידו במרכז הקולקציה. שנים אחר כך סלימן אף מקדיש קולקציית מחווה (חורף 2007), במסגרת בית דיור, למסורת החייטות של שני בתי האופנה, שאת שורשיה למד דווקא אצל סן לורן.

בשנת 1999 נמכר בית האופנה לקבוצת גוצ'י, שהכניסה את טום פורד כמעצב, בעוד שסן לורן נשאר אמון על ההוט קוטור. מיותר לציין שגם טום פורד וגם סטפאנו פילאטי משנת 2004, המשיכו לעצב גרסאות של פרטי האייקון המזוהים עם סן לורן. בשנת 2002, בגלל בעיות בריאותיות, פרש סן לורן מעיצוב אופנה. בית האופנה המשיך לפעול תחת שמו וכמוהו גם חברות הקוסמטיקה הנושאות את שם המותג. החברה לייצור בשמים (רק לאחרונה הושק הבושם "אל) וליצור מוצרי איפור וטיפוח. חלק מן הבשמים נקראים על שמות קולקציות של המותג כמו אופיום או ריב אה גוש. רק בשנת 2007 הכניסה החברה מחזור של 221 מליון יורו.

ביום ראשון האחרון ה-1.06.08 נפטר איב סן לורן בגיל 71. הוא זכה להספדים חובקי עולם שהיללו את המהפכנות, האומץ והיצירתיות שלו. דמותו המוכרת בחליפה המושלמת, שיער חלק ומסורק, חיוך ממזרי ומשקפי קרן עבות, תיזכר תמיד כסמל לאופנה עילית אמיתית ולחדשנות בלתי נילאת.