האיש המצוייר

מנהלי השקעות מאירופה, עורכי דין אמריקאים, מנהלי מחלקות של בתי חולים מסקנדינביה ובכלל אנשים עם סטטוס סבבה, שולחים לאבישי טנא (33) במקור מבאר שבע, כרטיסי טיסה כשמגיע הזמן להתקעקע. או שהם טסים אליו במיוחד לאן שהוא נמצא.

טנא דווקא לא מתרשם בגלוי מהשלב המזהיר בקריירה ואומר ש"כל העולם הוא הבית שלי אבל אני שונא לטוס. אני רוצה כבר לשכור דירה ולקבע שלט עם השם שלי על הדלת".

הסגנון שלו הוא אורנומנטי, מדוייק, מרהיב ומקורי תמיד. פרפרים ופיות מאוסות, לא נמצאות אצלו ברפרטואר. הסגנון שלו הוא אינטרפרטציה לתדפיסי עץ יפניים הנקראים ukiyo-e. הסגנון שלו בולט ומאופיין מאד בזכות רמת הדיוק הגבוהה והאסתטיקה המצויינת. מבחינתו, איכותו בתחום הזה נמדדת לפי קו שהמקעקע מתייחד בו. "מקעקע טוב הוא כזה שאפשר לזהות את הסגנון שלו. שקולטים את הקו שלו מרחוק" הוא אומר.

המחיר שהוא גובה עבור קעקוע הוא לפי שעה, גבוה וחסוי "קעקוע זה מותרות. כל מחיר שתשים עליו הוא בר מיקוח. לי חשוב לפגוש את הלקוחות שלי לכוס קפה לפני שאני מקעקע אותם. אני צריך להיות בטוח שאנחנו משדרים על אותו גל. לקוח שבא אלי להתקעקע, אני לא אשלח אותו לבית מלון. הוא יישן אצלי ונבלה ביחד עד שאגמור עליו את העבודה. אם אני פוגש מישהו שאין לו את הטעם שלי במוזיקה ובסרטים, יש סיכוי שלא אקעקע אותו ואשלח אותו למישהו אחר. גם אנשים שרוצים שאני אצייר להם משהו שהם הביאו, זה לא מעניין אותי אבל אפנה אותם למישהו שאני יודע שיכול לבצע בצורה הטובה ביותר את מה שהם רוצים".

נפגשתי איתו לפני חודש, אחרי שכמות ההזמנות לקעקועים שלו איפשרה רק שעה פנויה אחת. מיד אחר כך הוא טס לכנס קעקועים באמסטרדם. אחריו הוא המשיך לשבועיים בגרמניה, לשבוע בשוודיה, עשרה ימים בלוקסמבורג וארבעה ימים בהולנד.

הוא לא יוצא לבלות. אין לו זמן. כשהוא לא מקעקע, הוא מצייר ומתכנן את הקעקועים של הלקוחות הבאים ואומר שהוא יכול לשבת על תכנון של קעקוע גם שלושה חודשים".

ההתענינות שלו בקעקועים התחילה בכיתה ב'. "הייתי מצייר לכל החברים שלי ציורים בטושים על הידיים. אז עוד לא ממש ידעו בארץ מה זה קעקועים". לצייר הוא אהב תמיד אבל ההורים שלו נהגו להזכיר לו שמאמנות לא מרימים פרנסה.

בגיל 15 הוא התקעקע לראשונה. "ילד מבאר שבע, שנוסע לתל אביב כדי להתקעקע, זה היה מרגש. אז היה בארץ רק סטודיו אחד שנקרא 'קו גוף' בת"א. שם עשיתי את הקעקוע הראשון שלי לפי ציור שאני ציירתי. הוא המשיך להתקעקע ב"קו גוף" עד שהחליט לנסות לבד. יש עליו קעקועים שהוא עשה לעצמו לפני שנים כשניסה להתמקצע (אותם הוא לא מראה) לצד קעקועים שקיבל במתנה מחבריו המקעקעים. לחלק מהמקעקעים האלה אגב יש שתלים של קרניים על המצח ("הלוק שלי הוא נורמלי לחלוטין יחסית לחברים שלי”).

אחרי הצבא הוא פתח סטודיו קטן בבאר שבע ואז החליט לנסוע ולראות מה זה כנס קעקועים בינלאומי. הוא נסע עם חבר שהתקעקע אצלו ונרשם עם הקעקוע שטנא עשה לו, לקטגוריית הקעקועים הטובים, שנעשו מחוץ למסגרת התחרות.

"הגענו ביחד, התחרות התקדמה, ופתאום מתוך ענן השיכרות שהייתי בו, אני שומע שקוראים בשם שלי. לא ידעתי שהחבר שלי נרשם, זה בא לי בהפתעה. זכיתי בפרס הראשון בתחרות".

מאז הוא זכה בעוד 8 פרסים ראשונים על קעקועים שנעשו במהלך כנסים. פרסים על קעקועים שמבוצעים במהלך כנסים, הם נחשבים יותר כי הם נעשו בלחץ של זמן ומקום. על קעקועים שלא במסגרת תחרות אפשר לעבוד גם שלושה חודשים".

מספרים עליו שהוא חי חיים של רוקר, אבל טנא טוען שהוא מיצה. "התבגרתי כנראה. פעם, הייתי שותה, מתמסטל, נהנה מהנסיעות והתזוזה בין ערים ומסיבות. פעם הייתי זוחל על הרצפה במסיבות, מסטול מפטריות, ויום אחר כך, אנשים שראו אותי שם, היו באים ורוצים שאני אקעקע אותם. אף פעם לא הבנתי את זה" הוא צוחק "היום זה כבר לא מעניין אותי".

עבור הקעקועים שלו משלמים לו מאות דולרים לחתיכה אבל הוא מבסוט בעיקר מהעשייה. "אני מצייר מה שבא לי ובאים אלי במיוחד בשביל העבודות שלי. אני אשכרה יושב ומצייר מהבוקר עד הערב ומתפרנס מזה בכבוד, זה הקיק שלי פה".