מילאנו רותחת

המעצבים של זארה בכוננות. שבוע האופנה של מילאנו לגברים שנפתח בשבת האחרונה, הוא אחד האירועים החשובים בעולם האופנה, זה שמציג את העבודה העונתית של המעצבים הגדולים ושניתן לנבא בעזרתו מה יהיו הטרנדים החשובים של קיץ 09.

אמנם השנה בתי אופנה רבים הלכו על הקו הבטוח והציגו תצוגות מסחריות מידי, אבל לפחות כך היה הרבה יותר קל לבחור את המצטיינים. מהם ניתן להתרשם שהצבעים הדומיננטיים לקיץ הם בהירים מאד והבשורה העיקרית היא שהצללית הגברית הנוקשה משתחררת למשהו הרבה יותר רך ונוזלי. בחלק מן התצוגות הבדים נראו כמעט רוקדים.

כנראה שכריסטופר ביילי מאמין שבערים הבריטיות אין קיץ אמיתי. בית האופנה האנגלי מבריק לטעמי כבר שנה שנייה ברציפות. העבודה פה פשוט מושלמת. למרות המינונים הנמוכים יחסית של מעילי הטרנץ' הנודעים של בית האופנה בקולקציה הנוכחית, עדיין מדובר במראה בריטי מאוד.

המראה מעביר עצב מסויים שהוא כנראה מנת חלקם של נטולי הקיץ. אם בשנת 2008 כולם זיהו והגיבו לצבעי הניאון המחשמלים שבית האופנה קידם, אזי בקיץ 2009 אין צבעים שמחים בקולקציה. הכובעים שעל הדוגמנים מכסים להם את העיניים והז'קטים פתוחים ברישול מסויים. ועדיין – מדובר באחת התצוגות היפות והמרשימות ביותר.

המכנסיים המחוייטים צרים, הסודרים ארוכים ונוזליים והמעילים מקומטים בשוליהם. גם אם הקולקציה נראית קצת שמרנית בפרטיה, הקיץ העצוב של ביילי הוא לא בחירה מקובלת. על חשבון הצגת קולקציה חדשנית ומנקרת הוא בחר להציג הרמוניה של מראה מנוסח היטב. קצת מדכא אבל פשוט יפה.

מיוצ'ה פראדה חוקרת את מושג הגבריות דרך הקולקציות שלה. חשבנו שראינו אצלה הכל, אפילו נערים בחצאיות טוטו מבריקות היא העיזה להציג באחת הפעמים. אבל לקיץ הבא היא מנסה לעמוד על קו התפר המורכב ביותר באישיות הגברית - העוצמה מול השבריריות. בתצוגה נראו הגברים חשופים מתמיד, עם מעילי ניילון פתוחים, התלויים בשתי רצועות סביב הצוואר, שחושפים חולצות במכפלת קצרה במיוחד.

לצידם הוצגו סריגים עם מפתח סירה עצום מימדים שריככו את המראה הכללי. הכול היה נקי מאוד ואפילו עם עוצמה מנוכרת, אפקט שנוצר בגלל הבדים הסינטתים המרובים ופלטת הצבעים הנוקשה – אפור, מעט חרדל, ירוק זית ובז'. האמירה של פראדה היא כזו - העוצמה הגברית היא למראית עין. ברגע שמקלפים את העטיפה החיצונית, מתגלה משהו הרבה יותר פגיע.

בית האופנה הגרמני הוא באופן קבוע אחד המנצחים של שבועות האופנה. לא פלא בהתחשב בעובדה שבעמדת המעצב הראשי נמצא המעצב רף סימונס, הבלגי והמוכשר. הוא ממשיך את הקוד האסתטי מינימליסטי ועדיין מצליח להפתיע. המראה הנקי והקריר שלו קיבל במילאנו תפנית צבעונית וגיאומטרית.

הנסיון ליצור חלוקת צבע בולטת הביא את סימונס ליצור בלייזרים שחציים אפור וחציים לבן; וגם חולצה אפורה, מכופתרת עם פסים צהובים או פרשנות מרשימה לז'קט ספארי מינימליסטי עם דשים שחורים.

לא מעט מבקרי אופנה נרתעו מהכוח המנוכר של הקולקציה, אבל מי שמתבונן בה זמן ממושך מידי יגלה שיש לה כוח כמעט מגנטי והיא אומרת המון במעט בלי לעשות המון רעש. למי שקשה עם זה – נא לפנות לרוברטו קוואלי מלך הדפוסים והדיסקו.

פרידה ג'יאניני, המנהלת הקריאטיבית של בית האופנה, היא כנראה אחד הדברים הכי טובים שקרו לגוצ'י. כזכור, חורף 2009 עמד בסימן בגדי גברים ברוח צוענית, עם מטפחת מטבעות ועיניים מאופרות.

לקיץ 2009 היא נשארת באותו המרחב ומציגה את הגרסה הצבעונית והקיצית של השיק, עם השפעות היפיות – פרחוניות מקסימות. כמו שמבקר האופנה טים בלאנקס מה- GQ ציין, אפילו הנעליים לא יצאו מהטרנד בשלום.

ואכן, הדפסי הפרחים נגעו בכל והרשימו במיוחד בזוג נעליים עם הדפס היביסקוס מהמם. החליפות בטורקיז וכחול אמרלד היו נהדרות, וכמוהם גם הג'ינסים יפיפיים בצביעת דג'רדה.

בשונה מן הקולגות שלה ג'יאניני, נשארה נאמנה לסילואט הצעיר והצר שמלווה אותה כבר מספר עונות, אבל הקפידה לרענן אותו עם פריטי נפח כמו מעיל עור מדהים ורך בצהוב חרדל או ז'קט צבאי רחב ועטור פרחים. ההיפיז, בגרסא של ג'יאניני, מזמן לא נראו כל כך מעודכנים.