הכי רחוק מפורנו

הקמפיין האמנותי החדש של טום פורד לקיץ 2008, לא מותיר לי ברירה, אלא לחשוב שהוא נמצא בשיאו. פורד ממשיך להשתמש בעירום בצורה חכמה ולהוציא ממנו יצירתיות, אחרי שחשבנו שכבר נהננו מכל גיוס אפשרי של עירום לטובת עולם הפרסום.

לעומת עמיתי הנבון, לירוי שופן, שטוען שאין כל קשר בין הקמפיין לקולקציה, אני דווקא סוברת שהקשר הדוק מאי פעם. פורד והצלם המוכשר טרי ריצ'רדסון משלבים בגאונות עירום עם לבוש, גורמים לנו להרהר על הקשר ביניהם ומעלים את השאלה מה יש לנו שם להסתיר שהוא כל כך יקר ונדיר.

העירום לצד הבגדים גורם לך לעצור ולבדוק מי כן לבוש בתמונה. הקומפוזיציה המחושבת, בה כל תנועה נבנתה בתשומת לב, גורמת להתבוננות במנחים הכי אינטימיים, בלי להרגיש מבוכה. לצפות בזוג משתגל, כשהצילום הוא הכי רחוק מפורנו שאפשר – יסלח לי לירוי שופן, אבל משעמם זה הדבר האחרון שאפשר להגיד על זה.

חלק מהצילומים, בהם מוצגים עירומים לצד לבושים, באותן העמדות, מוכיחים שדווקא הלוק עם הבגדים הוא הרבה יותר מעניין, בניגוד לעירום, מראה לבוש מורכב מהרבה יותר פריטים, והעובדה שהם חלק מקולקציית קיץ חדשה, הופכת אותם חדשים גם לעין המתבוננת ולכן זו גם מתעכבת עליהם יותר. קחו לדוגמה את שני הגברים שמסתירים את מבושיהם עם הידיים או את השלישייה שצועדת בסמטה בנון שאלנט.

ריצ'רדסון שוב מצליח להפיק עירום לא זול, שלמראית עין עושה רושם פרובוקטיבי, אבל למעשה הוא רחוק מכך. הוא נותן את התחושה שהוא מפיק בקלות אמנות מדוגמנים ערומים. אם היו מפקידים את הקמפיין בידיים של צלם אחר, מתוחכם פחות, בקלות היינו מקבלים תחושה של בית זונות.

למרות שזהו לא קמפיין העירום (הפרובוקטיבי, אם תתעקשו), הראשון של פורד, הוא מוכיח עד כמה עירום עדיין יכול להפתיע אותנו ועוד ב-2008 אחרי שנים של שחרור מיני ומתיחת גבולות. בהחלט הישג.

מה שמזכיר לי לנסח תגובת מנע לכל הטוקבקיסטים שמתחילים ומסיימים ב"וואלה! תתביישו לכם, גם ילדים גולשים פה". ואני עונה לכם: נו אז מה? עירום זה הדבר הכי טבעי שיש. מה מפחיד בו כל כך? הדברים המופלאים ביותר בעולם יוצאים מאנשים כשהם עירומים. ומי שלא מצליח לראות את זה, אולי עדיף באמת שיתמקד בבגדים.