אני מסטול, ציני ומודע

אז מי היא הלהקה הניו יורקית שהרשימה את פרידה ג'יאניני מגוצ'י כל כך עד שגרמה לה להקדיש קולקציה למוזיקה שלה ולהכריז עליה כעל השראה. כי זה קרה. המוזיקאים שריגשו את מעצבי השיק הבכירים וגרמו להם להתמסר הם המגמט, נתיני ברוקלין, תורמים לעולם להיטי פופ פסיכדליים בניחוח אייטיזי מובהק. במידת מה, הם אף מזכירים את להקת "הקיור" אבל הם צינים יותר ולא באמת מאמינים שהעולם הוא מקום כבד כמו שנהוג היה בעשור הקודם.

להיטם הראשון "TIME TO PRETEND", הפותח את האלבום הוא המנון פופ על החיים הקלישאתיים של סצינת הרוקנרול וחברי הלהקה מצולמים בו בתסרוקות האייטיז עם עיפרון שחור סביב העיניים, בתוך ענני עשן, מרקדים כפאנים מיתולוגים סביב מדורות שבטיות. הם שוקלים שם, אגב לחן קל לעיכול את האופציה להיות כוכבי רוק, לעשות סמים ולהינשא לדוגמניות, כדברי השיר.

ג'יאניני, המנהלת האמנותית של גוצ'י, הקדישה לאנדרו ואן ווינגרדן ובן גולדוואסר מ-MGMT את תצוגת בגדי הגברים של אביב 2009 שהעלתה לאחרונה, ויצרה בהשראתם חליפות בצבעי ארטיק לאורך המסלול. גם תמונת הסיום של התצוגה לוותה בלהיט Time to pretend של MGMT.

ג'יאניני יוצאת מהאקט קולית כמו הדי סלימן שפתח בזמנו תצוגה שלו עם הופעה של להקת THE HORRORS וכמו קרל לאגרפלד שתפס טרמפ על הסטייל של איימי ווינהאוס והרים מערך של תסרוקות ואיפור בהשראת הזמרת, בתצוגה שלו השנה.

ב"רולינג סטונס" כבר הכריז על המגמט כאחד מעשרת האלבומים ששווה לתת עליהם את הדעת השנה אבל עדיין, האופנה מנצחת. היצירה של גוצ'י טובה יותר מזו של הלהקה.