צלם פיצוץ

צלם האופנה שי יחזקאל רוצה שהצילומים שלו יתפוצצו בפנים. לוקשיינים חזקים מאד חשובים לו, הוא צילם כבר אופנה ליד כבאית נוצצת וליד ספינות גדולות ומהתמונות שלו תמיד ינדוף ריח חד של עוצמה. הצבעים בצילומים שלו תמיד יהיו חזקים וקונטרסטיים, והדוגמניות המועדפות עליו הן כאלו שיודעות להביא לסט דברים מעניינים מעצמן. עם אלו שאין להן רגליים ארוכות באופן מוגזם, הוא ייעזר בפוטו שופ. כי רגליים זה חשוב והן משדרות כוח. צלמי האופנה הבינלאומיים האהובים עליו הם הצלם ההולנדי ERWIN OLAF, הצלם האמריקאי STEVEN MEISEL, הצלם האיטלקי MARINO PARISOTTO והצלם JIM FISCUS "בגלל הדרמטיות, הכוח המטורף של הדוגמניות שהם עובדים איתן והתאורה הפסיכית".
יחזקאל הגיע לצילום האופנה אחרי שירות בדובר צה"ל. השירות זימן לו פעילות כצלם באירועים שהובילו לפריימים מטלטלים. הוא הצטרף למשלחת צה"ל שיצאה לסייע אחרי רעש האדמה בטורקיה, צילם את שירן פרנקו מחולצת מבין ההריסות וניצלת מסכנת חיים, צילם את רגע מציאת הצוללת דקר ואת המהומות בקוסובו.

הרושם שהוא יוצר הוא של בחור רגיש שמחצין חזות מאופקת. "בשירות הצבאי ספגתי המון מראות קשים. ובכל זאת, לא בכיתי, לא הרגשתי. כל הרגש שלי התבטא בלחיצות על המצלמה. כשמצאו את שירן פרנקו בתוך ההריסות בטורקיה, היו המון התרחשויות סביב. אני הייתי עם שלוש מצלמות עלי ומרוב בילבול לא ידעתי באיזו לצלם, אז פשוט התחלתי לצלם בשיגעון. צילמתי וצילמתי. ככה אני מביע את הרגשות שלי. תמיד תהיה שם המצלמה ביני לבין הרגש, ביני לבין ההתרחשויות".

כשהשתחרר מצה"ל, הרגיש שהוא לא מסוגל לצלם יותר. "אחרי כל מה שראיתי לא ידעתי מה כבר נשאר לצלם. אני חושב שגם הייתי קצת בטראומה. הייתי יושב בבית קפה בתל אביב ופתאום, משום מקום, ריח של דם היה עולה לי באף ומציף אותי בזיכרונות. לא יכולתי לחשוב על צילום ונרשמתי ללימודי מדעי המחשב".

לפני שהתחילו הלימודים, ידידה שלמדה עיצוב ביקשה שיצלם לה פרוייקט גמר. הוא הסכים ואהב את מה שיצא. ללימודי מדעי המחשב הוא לא הגיע ותחתם התחיל לעבוד כאסיסטנט בסטודיו של הצלם מנחם עוז ואחר כך עבד כשלוש שנים עם הצלם אשל עזר. לפני חמש שנים פתח סטודיו משלו ויצא לדרך עצמאית שכוללת צילום הפקות אופנה מערכתיות וקמפיינים לחברות אופנה מרכזיות בינהן לי קופר, ארנה, סקצ'רס, נעלי TOGO, סטטוס, כאוס, גלית לוי וורסצ'ה ישראל.

בעולם האופנה הוא מתחבר בעיקר לפאן הריאליסטי. האיפור שהוא מעדיף לראות בו את הדוגמניות שלו הוא טבעי. "במילא הכל פייק" הוא אומר "אז אני מנסה להביא משהו אמיתי לתוך כל המכלול הזה. אני פה כדי להביא ניחוח הרבה יותר מרגש וחזק”.

הייחוד של יחזקאל טמון בדיוק בנקודות הרגישות שלו "סף הרגש שלי הפך להיות ברמה גבוהה. דברים רגילים לא מרגשים אותי וזה בדיוק מה שאני מנסה להביא בצילומים. אני מחפש רגש אחר, שמי שמביט בצילום יעצור ויגיד 'וואו'".

הדוגמניות שהוא מעדיף לעבוד איתן הן כאלה שיודעות להוציא מעצמן רגש ולהביע. הוא מונה את גליה מלטסטה, את אניה מרטירוסוב ואת סבטלנה זליקובה כדוגמה. "לא איכפת לי אם דוגמנית לא עוצרת לי את הנשימה ברגע שאני רואה אותה, אבל כן חשוב לי שברגע שאני לוחץ ומצלם שהיא תתפוצץ מהמקום שלה".

מספיק מבט אחד בצילומים החשופי בשחור-לבן שעשה לאסי דיין עבור הקמפיין של כאוס, כדי להבין שיש פה זרימה למקום חסר פוזות. "כשאני מצלם אני צועק, צורח, אני מתפוצץ. צריך לראות אותי בעבודה כדי להבין את זה". הוא אומר ברוגע ואז גם מעיד שהוא עובד מהרגש ומהלב ונותן למי שעובד איתו לא פחות מ-500% מעצמו.

הוא אב לשני ילדים והשלישי בדרך. על כל השפע, על הטוב ועל הפחות טוב הוא מודה לקדוש ברוך הוא. "אני שומר שבת ומניח תפילין מזה חמש שנים. אני חייב לאזן את החיים שלי שעוסקים בתכל'ס באיזה בלוף. אבל התחום הזה, למרות שהוא שיקרי הוא אהוב עלי כי צילום אופנה בא ממקום של יצירה, רגש ואומנות".