פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      היה נכון - גיבור מס' 11

      סאמי זיבק חולם להיות מרוח על השער של הטיים אאוט התל אביבי ומגניב את העורך ראשי הבא, איתי ולדמן, לרשימת הנכונים

      איתי ולדמן (עם ו' אחת), סגן עורך המגזין Time Out והחל מחודש אוגוסט העורך הראשי, משתתף בתוכנית "טינופת" כל לילה ב-22:25 בהוט 3.

      מה החלום שלך?
      "תמיד חלמתי להיות שוער כדורגל".

      WHAT THE HELL?
      "כשהייתי קטן הייתי שוער מעולה, מהילדים המתאבדים האלה שקופצים על חצץ וחוזרים הביתה בסוף היום הם ברכיים מדממות. והייתי מת על זה. אם הייתי חוזר הביתה בלי 90 אחוזי נכות ודימומים פנימיים הייתי מרגיש ששיחקתי כמו כוסית. יום אחד אבא שלי אמר לי שכדורגל זה לערסים ושכדאי לי לעבור לכדורסל כי יש לנו גנים גבוהים במשפחה. בסוף הגנים הגבוהים סחבו אותי רק עד ל-1.85 מ', שזה לא מספיק גבוה לכדורסל, ונאלצתי להסתפק בעיתונות. עד היום אני משחק עם חברים כדורגל ולדעתי אני השוער הלא מקצוען הכי טוב בעולם. נשבע לך".

      איך הגעת למעמד של עיתונאי בכיר וסידרת לעצמך מינוי כעורך הראשי של Time Outתל אביב?
      " קודם כל אני לא מרגיש עיתונאי בכיר או מצליח. אני חושב שכמו הרבה אנשים יוצרים אני בעיקר מרגיש כאילו עוד רגע כולם יבינו שאני בעצם בלוף ושהבלון שלי יתפוצץ. הרבה פעמים, אולי בגלל שכל כך כיף ליצור עיתון, אני מרגיש בבוקר כאילו אני הולך לשחק בגן שעשועים ולא לעבודה. לא חשבתי שאהיה עיתונאי. נראה לי שיש אנשים שמאז שהם צעירים ברור להם מה הם רוצים לעשות עם החיים שלהם ויש אנשים שכל האופציות נראות להם הגיוניות, ואני אחד מהאנשים האלה. אז היום אני עושה את זה ואולי מחר אני אעשה משהו אחר לגמרי. וזה דווקא מגניב, חוסר הוודאות הזאת. ההרגשה שהעתיד לוטה בערפל".

      איך הרגשת בצילומים עם ארז ואיתי? :)
      "נבוך ומטופש, בעיקר. למרות שבחלק מהפוזות פתאום הרגשתי נחשק, אבל ברור שזה סתם שקר שהוא בילט אין בתוך הסיטואציה. בעיקר חשבתי כל הזמן על זה שאני מקווה שתוציאו אותי חתיך, כי גם בחיים יש פעמים שאני נראה לעצמי ממש טוב ויש רגעים שאני לא מבין למה שמישהו אי פעם ירצה להיכנס איתי למיטה. אבל אני מניח שלרוב בני האדם יש את הדואליות הזאת".

      לזכותו של ולדמן אני אגיד שהוא יצא הורס בתמונות.

      איך זה מרגיש להיות אושיה כל כך מיוחדת בחיי הלילה של תל אביב?
      "למה מיוחדת :D ?"

      אממ...
      "מפתיע אותי בכלל להיות מקושר לחיי הלילה. אני ממש לא מחשיב את עצמי לאושיה לילית, למרות שכשאני חושב על זה לעומק אני באמת יוצא פחות או יותר כל ערב... נראה לי שיש דברים בחיים שאתה בכלל לא שם לב שהם קורים, תהליכים איטיים כאלה, עד שפתאום אתה שומע מהצד איך תופסים אותך וזה מפתיע אותך כי אתה בכלל לא תופס את עצמך ככזה. לפעמים אני מוצא את עצמי באמצע מסיבה רוקד בטירוף ופתאום באה לי מחשבה איך ההורים שלי היו מגיבים אם היתה מכונת זמן והיו מראים להם לפני 29 שנה, כשנולדתי, שזה מה שייצא מהבן שלהם – איזה טמבל שרוקד באקסטזה עם הידיים למעלה. המחשבה הזאת תמיד מצחיקה אותי. בכלל אני חושב שאחד הדברים הכי מצערים ביחסי הורים וילדים זה שלעולם לא ייצא לנו לחיות ביחד כשאנו באותו הגיל".

      איך זה להיות בצד השני, כמרואיין?
      "אין לי בעיה עם זה. באופן כללי בחיים אני מנסה להתנהג בצורה הכי ישרה ובכל פעם שאני תופס את עצמי מרמה את עצמי או מקשקש או אומר משהו שאני לא מתכוון אליו, וכמובן שזה יכול לקרות לפעמים, אני ישר נותן לעצמי סטירה מטפורית ומאלץ את עצמי להפסיק עם הבולשיט ולהגיד את מה שאני באמת חושב. אני אגדיר את זה יותר טוב – אני חושב שבחיים האלה אדם צריך להיות מסוגל תמיד לעמוד מאחורי המעשים שלו. ואם אני עומד מאחורי המעשים שלי, אם אני חושב שכל מה שאני עושה הוא בסדר והגון וכנה, אז גם להתראיין יהיה בעצם קליל כמו להוציא שחורים מהפנים אחרי מקלחת חמה".

      מה הדבר שהכי מרגש אותך?
      (חושב הרבה) "אני יכול להגיד לך מה הדבר שהכי מפחיד אותי".

      מה? אבל אחרי זה אני רוצה גם את מה שמרגש אותך...
      "מפחיד אותי שפחות ופחות דברים מרגשים אותי. מפחיד אותי שאני צריך לחשוב כל כך הרבה כדי לענות על שאלה כל כך פשוטה. אוקי, תן לי רגע... האחיין שלי מרגש אותי. הוא בן שנתיים וחצי וכמו כל דוד אני חושב שהוא הדבר הכי טוב שקרה למין האנושי מאז אלברט איינשטיין. זה בעיקר מדהים כי כל פעם שאני רואה אותו זה כאילו אני מבקר בילדות שלי. הוא נראה כמו המשפחה שלי רק בגודל מטר וזה פשוט מטורף לראות את זה. מרגשת אותי גם השנייה בה מרימים את הגביע בתחרויות ספורט - אליפות אירופה בכדורגל, גמר ה-NBA, ווימבלדון בטניס. זאת כזאת התפרצות אדירה של רגשות. והכי מרגש אותי הפעמים הנדירות שאני נתקל במישהו, בקטע רומנטי כמובן, שאני והוא מתחברים בדיוק. שהכל יושב במקום - איך שהוא נראה, ואיך שהוא זז, ואיך שהוא מדבר, ומה שהוא אומר, ואיך שהוא מתלבש. שלא הייתי רוצה לשנות בו מילימטר. שכל משפט שיוצא לו מהפה, אפילו אם זה שטויות גמורות, נשמע לי כמו דברי אלוהים חיים. מישהו שגורם לי לא להפסיק לחייך. אז אני מתרגש".


      סאמי זיבק
      צילומים: ארז תום חי ההורס

      דיפולט (יח"צ , פסטיבל הקולנוע ירושלים)