להצר על הגזרות

כתבת בכתבת הוידאו: לרה רוטר לוואלה!
צילום: דניאל יעקובוביץ, וואלה!
עריכת וידאו: אייר ענבר, וואלה!

תצוגת הגמר של 14 תלמידות המחלקה לעיצוב אופנה באקדמיה לעיצוב ולחינוך ויצו חיפה, שהתקיימה שלשום בערב במלון מרידיאן בעיר, לא הצליחה לחדש, לרגש, להפתיע, לעורר מחשבה והשראה. בתום הצפייה בה לא נותר אלא להצר על העדר היצירתיות, התעוזה, החדשנות והמקוריות.

אמנם הסטודנטיות שאבו השנה השראה ממגוון נושאים - מהפער החברתי בישראל, דרך ניסויים בבעלי חיים ובעיות גיור, ועד החיפוש אחר שלווה במרוץ החיים המטורף - אבל דומה שהן לא ירדו די לעומקם של דברים והתרגום של הרעיונות הללו לקולקציה שלמה ואינטליגנטית, בעלת משמעות עיצובית אישית, לא צלח ברוב המקרים; אם בקולקציה קונצפטואלית, שכל קשר בינה לבין אופנה מקרי בלבד והיא נראתה כמו תרגיל חובבני במעבדה במקרה הטוב; אם בקולקציות שהקשר בין ההשראה להן לבין התוצאה אינו ברור; ואם בקולקציות בעלות אוריינטציה מסחרית ומראה זול.

קולקציה מעניינת יחסית היא "ניסוי וטעייה" של שרון מנחם, המוחה על ניסויים בבעלי חיים. את הקונצפט תירגמה לסיבוב של הבגד בצורה שאינה טבעית או מתבקשת (מכנסיים עם פתח בצד), ולשימוש בחומרים מהעולם הרפואי - מתחבושות רפואיות והרשת המחזיקה אותן עיצבה חולצה, צווארון וגרבונים - ושימוש בבדים סינתטיים, שמדמים עור ופרווה.

ואולם, לא אחת היה נדמה שמבחר עבודות הסטודנטים משנים א', ב' וג', שעלו על המסלול בראשית הערב, היו טובות יותר, בביצוע ובמחשבה, מאשר עבודות הבוגרות. החומרים לא היו מעניינים - ויניל, לבד, צמר, כותנה, בדים סינתטיים וכדומה; הגזרות לא היו ייחודיות. יתרה מזאת, קשה היה להתעלם מהעובדה שמקצת הסטודנטיות השתמשו באביזרים המוניים שנקנו ברשתות עממיות - שרשרות, צמידים, עגילים, תיקים, נעליים שלא שונה בהם דבר, משקפי שמש. השימוש בהם העביר תחושה של בינוניות, אפילו של זלזול מצד מי שאינם רואים את ההכרח בחקר הנושא וביצוע שלם שלו, שמתגבשים יחד לכדי אמירה.

זאת ועוד: רבות מהקולקציות נראו כאוסף אקראי של פריטים. היה קשה לראות בהן קבוצה ולמצוא קווים מנחים משותפים, פרופורציות דומות, צבעוניות הרמונית או כתב יד עיצובי מובהק. פה ושם היה אפשר להבחין בפריטים טובים אצל סטודנטית זו או אחרת, אבל בעיקר בלטה רמת ביצוע לא אחידה. כך, אם כבר התעוררה ציפייה למראה הדגם הראשון, סופה שנחלה אכזבה.

למשל, בפרויקט של אלינה פוגץ' "מעושר לאושר" בלטו שמלה עם צווארון עשיר ותיק גב, שנרכס מקדימה ומחובר לקפוצ'ון; אצל אפרת אסולין ב"שינקנסאן ולאן" - עבודת קיפולי אוריגמי בגב מעיל; ואילו עבודתה של יוליה קומיש "מה שהיה איננו עוד", העוסקת ב"טרנספורמציה בין מה שהיה מקובל אתמול לעתיד לבוא מחר", הציגה צבעוניות ומשחק מעניינים בטקסטילים שנעשה על ידי פירוק חומרים מוכרים והרכבתם מחדש.

לפני כחצי שנה מונה רן שבני לעמוד בראש המחלקה, במקומו של אבי סיטון. הוא מאמין בפיתוח יצירתיות וכתב יד אישי ואומר כי השנה התחייב שלא לשנות את תוכנית הלימודים, למעט המלצות נקודתיות. אבל, הוא מבטיח, תוכנית הלימודים לשנה הבאה תשונה וכתב ידו יורגש. לפניו אתגר לא קל.