עוגה עילית

המעצבת לירון אלגרבלי מתבקשת לתאר את קולקציית הקיץ החדשה שלה. היא מפליאה בתיאורים על שלושה ליינים שמרכיבים את הקולקציה, על עיצוב לנשים חזקות (האמזונות!) ועל בדים צמודים ומחטבים שמדגישים קימורים.

המראיינת מבקשת בתדהמה מאלגרבלי לחזור שנית?! האם את מעצבת לבחורות ישראליות גזרות שלא מטשטשות?

אלגרבלי לא נרתעת מהתדהמה והיא גם לא פוחדת מהתלהמות של שמנים או בחורות בלתי מחוטבות. "בקולקציית הקיץ תמצאי בגדים לכוסיות", היא אומרת ומסבירה בטון סמכותי, נמרץ ומשכנע שלרוב הנשים יש גוף מספיק טוב כדי ללכת עם בגדים צמודים, אבל כנראה שהן סובלת מסכסוך פנימי. לפי דעתה להגדרה 'כוסית', יכולה לענות כמעט כל בחורה בעלת גזרה הנראית נורמלית, בעיני האדם הסביר, גם אם יש לה לחמניות בצדדים או כמה ק"ג שייתכן שיימצאו מיותרים על ידי שונאי אדם.

"הקולקציה בנויה לכוסיות ולא משנה בנות כמה הן. ואת לא חייבת להיות אנורקטית בשביל זה. זה הכל עניין של בניית גזרה נכונה, צורת הליכה והתנהלות. הבגדים שלי אמנם מדגישים קימורים, אבל גם המתלבשת צריכה לעשות את זה נכון: אם תלבשי תחתון נמוך ולוחץ ועליו תשימי חצאית עם מותן גבוה, תיראי עיוות. אבל אם תשימי מתחת לאותה חצאית גרביון תופס ותחתונים בגזרה גבוהה, הלחמניות יהפכו למשהו חיובי, והפוקוס יהיה על החלק הצר והרזה של הגוף.

זה מאוד פיפיטיז. מאוד פאם פאטלי. בנות צריכות להשתמש בכל הנתונים שהן חושבות שפועלים לפעמים לרעתן. אם את לומדת את הגוף שלך את יכולה לנכס את כל מה שחשבת שהוא המגרעות שלך. אם תנסי להסתיר את הצמיגים במשהו יותר מתגלגל, תיראי כמו מישהי שמנסה להסתיר משהו וזה לא פחות גרוע. לכל בחורה יש מותן ואגן - שזה דבר חיובי. להיות כוסית זה לא קשור למה שאת, אלא להבין את הגוף שלך ולהיות פתוחה לחשוף דברים אחרים".

אלגרבלי מציינת שלפעמים מעירים לה שאופי הציפיות שלה מהמתלבשת הישראלית להיות שלמה עם עצמה ולהתלבש בהתאם, לא תואם את אופי ההתנהלות הים תיכונית ורומזים לה שהניסיון להביא מנטליות אירופאית לארץ, עלול להיכשל. אבל היא ממשיכה להתעקש על עיקרון השילובים הנכונים: "אני חושבת שבנות צריכות לשים על עצמן כמה שיותר פריטי לבוש. עם השילובים הנכונים אפשר להגיע למקסימום תוצאה ולקחת את זה לכיוון של כוח.

"אופנה בעיניי זה כוח ואם יודעים להתלבש זה כבר חצי עבודה לאישיות ואז לא צריך להתאמץ ולדבר כל כך הרבה. אני בעד השואו-אוף ולא בעד המינימליסטיות הלא מחמיאה".


את טוענת שנשים בארץ לא מתקשטות מספיק? הן לא מאוד עמוסות גם ככה?

"נשים ישראליות עמוסות מדי כי הן מתבססות על טרנדים ופחות שומעות לגוף שלהן. טרנדים נועדו לאווירה הכללית, אבל כל אחת צריכה לעשות את המיקסוס הנכון בשבילה. אני אוהבת לשלב ערב עם יום, עבודה עם חופש ואני מנסה לתת את המענה המלא שאני הייתי מחפשת למשהו לא רגיל, חצוף, צבעוני. אני לא הולכת לבדים המסחריים והבטוחים, אני רוצה להיות לפעמים המשוגעת ולהציע לבנות את הבלתי מתבקש".

את הבגדים בחרה אלגרבלי להציג העונה בקטלוג מאוייר, שהוא למעשה פרוייקט של עיצוב גרפי. "מאסתי ברוטינה שבהקמת יום צילום ובכל מה שכרוך בזה: עלויות ואנשים לחוצים. במקום לעשות דברים ארטיסטיים מצאתי את עצמי מתעסקת בבירוקרטיה ובדוגמניות שביום רגיל לוקחות 150 דולר, אבל ממני מבקשות סכומים לא ברורים, רק כי שומעים שאני מעצבת. כבר לא מדליק אותי לתת את הפוקוס לדוגמנים ולקונספט. אני רוצה לשים דגש על פריטים חדשים ועל הבגדים".

לא חששת שהבגדים לא יוצגו בצורה ברורה, כי הם לא יושבים על גוף של דוגמנית אמיתית?

"זה לא רק איור. כשרק מאיירים, אז כל הבגד נראה פלאטי. וזה משהו שבאמת עשו בעבר. אני לקחתי דוגמנית 'אמיתית', צילמתי אותה עם הבגדים, וחיברתי אותה למאיירת. זו עבודת עיצוב גרפית סיזיפית של צילומים והדבקות. כל פריט לקוח מתוך מקום שיש לו ווליום ועומק".

את דמויות הקטלוג היא בנתה עם מעצבת גרפית בשם זינה. הן עיצבו תסרוקות שנגזרו מתמונות שיער אמיתי של דוגמניות וכל האקססוריז לקוחים מעולם האופנה הריאליסטי: חלק מהנעליים הן של גוצ'י והשרשראות הן תכשיטים של מעצבים מחו"ל. הפנים והשיער הם מרקמים אמיתיים, ועל הראש יש כובעים שלקוחים מטקסטורות של עוגות (השם של המותג). "לפעמים אני חושבת שאנשים לוקחים את עצמם יותר מדי ברצינות.

"אני אוהבת קלילות וזרימה ופחות אוהבת בחורות שמחשבנות יותר מדי לחברה שמסביבן או נותנות יותר מדי דגש לדברים כתובים. תחושי את זה, תעשי את מה שטוב לך. אני מקבלת את כל הפריקיות שיש. בחורות ישראליות אוהבות שיגועים. הן צבעוניות והקיץ היא בכלל תקופה שהיא חגיגה".

מחירים: חולצות: 349-199 ש', מכנסיים: 399-299 ש', חצאיות: 379-279 ש', שמלות: 699-299 ש'.

UGA, רח' מוהליבר 29 ת"א ובחנויות המעצבים המובחרות (בקרוב חנות חדשה במיקום סודי).