מתלבש עליכם - רונה

רונה סגל, בת 27, מתגוררת בת"א, בדירה שכורה עם שותף אחד ולפעמים יותר. עוד בבית: שני חתולים והרבה עוברי אורח מקהילת הקוויר'ס והפאנק.

היא כותבת תסריטים לטלוויזיה. כתבה עבור העונה הראשונה של הסדרה "מסכים" ועכשיו כותבת לתכנית בפיתוח. היא מביימת קליפים. ביימה קליפ לאיה קורן ועכשיו סיימה לביים קליפ ל"סאדייל" - להקת ראפ רוסית ששרה בעברית עם מבטא רוסי כבד, שהיא מגדירה כ"דפנטלי הדבר הבא".

סגל היא גם סטודנטית כבר שנתיים בתכנית הרב תחומית באוניברסיטת תל אביב. "שמאפשרת לסטודנטים לבחור קורסים מכל פקולטה באוניברסיטה, אפילו קורסים שנה ד' בפקולטה לרפואה. זו תכנית לאנשים סקרנים שרוצים לקבל חתך רוחב לפני שהם בוחרים להתמקד במשהו. אני מסיימת תואר שני בקולנוע כי לביים ולכתוב תסריטים זה מה שמעניין אותי ונותן לי קיק בחיים".

עובדת גם כעיתונאית ופרסמה כתבות ב"7 ימים", "7 לילות" ו"רייטינג" ולמקומון "העיר" שעבורו למשל היא הכינה כתבה על בית כלא בוליביאני שבו הסוהרים רק שומרים מבחוץ ובתוך הכלא, לדבריה, מי ששולט אלה האסירים עצמם שמקימים שם מאפיה נוסח דרווין "מי שחזק שולט". סגל, שיחדה כמה אסירים על מנת שיתנו לה להכנס לכלא הזה על בסיס יומיומי. שם התחברה עם ראש המאפיה ואת הראיונות איתו פירסמה בעיתון. לדבריה האסיר לא ידע שהיא עיתונאית וחשב שמדובר במבקרת אקטיביסטית ומאד סקרנית. היא מספרת שאחרי שהכתבות פורסמו היא חיה בפחד מהמאפיה הבוליביאנית ואז גם הבינה כמה מסוכנת היתה הכניסה שלה לכלא.

בת 27, היא מנסה להפוך לאישה אבל זה לא כל כך יוצא לה. הקושי הזה מתבטא גם באופן בו היא מתלבשת מול האופן בו היתה רוצה להתלבש. "אני אוהבת לוק נשי ורך אבל אני נכשלת בזה באופן קבוע כי אני אוהבת שיהיה לי נוח. אני טום בוי יותר ממה שאני מוכנה להודות. אני קונה המון וינטאג' שיושב בארון ומחכה לאירועים מיוחדים.

ביומיום אני תמיד נכנעת לסנדלים, למכנסי חאקי קצרים ולחולצות ראפרים אבל במידה שלי, לא אובר סייז". שתי הנשים שמשפיעות ביותר על שאיפת הלבוש שלה הן חברותיה שרון שליו ואלה טל עליהן היא אומרת "שתיהן אייקוניות אופנה בעיניי. אלה היא ספורטיבית יותר ולובשת סניקרס ומכנסיים קצרצרים ושרון היא רומנטית ומתהדרת בשמלות עם מלא שכבות או עם מחוכים ממש כמו במאה ה-19. אני עושה נסיון כושל ליצור לי לוק שמשלב בין שתיהן".

הפטיש של סגל הם דרקונים, חתולים ובגדים נוצצים בכל הצבעים. היא לא לובשת בגדים מעור (פעילה למען שמירה על זכויות בעלי החיים וזכויות אדם) ומשתדלת לקנות כמה שפחות בגדים מטעמים כלכליים ואידואולוגיים. "כל פעם שאני קונה בגד ברשת אופנה, אני מרגישה שהתעמולה הצליחה לעבוד עלי. אבל אין מנוס, לפעמים זה קורה".

היא אוהבת את הבגדים שלה ומתעצבנת כשהם נעלמים לה ולדבריה, איכשהו, זה קורה הרבה. "רק עכשיו אבדה לי גופיית קרעים שאהבתי. אני לא יודעת איך זה קורה וזה תמיד גורם לי להיות חשדנית כלפי הסביבה. אם היו נותנים לי לבחור בין הארון שלי לבין הארון של הבגדים האבודים שלי, הייתי בוחרת בבגדים האבודים. ההגדרה שלי לגן עדן היא חדר שבו נמצאים כל הדברים שאיבדתי בחיים".

איפור: חן אלקבץ