כנסיכה על העדשה

בכיתה ה' קיבלתי את הבשורה המרה, גם אני אצטרך להצטרף למועדון שלא רציתי להימנות עליו – מועדון מרכיבי המשקפיים. בניגוד לבגדים, שתמיד אהבתי לבחור לעצמי התייסרתי ביושבי מול עשרות הזוגות, לצד האופטיקאי המרושע, שגזר את גורלי לנצח.

שנאתי את המשקפיים. בשבועות הראשונים כלל לא הסכמתי להרכיב אותם והייתי מעתיקה את שכתוב על הלוח מהמחברת של הילדה הלא כל כך מבריקה שישבה לידי. אחרי שהעתקתי ממנה שני משפטים עם חמש שגיאות כתיב הבנתי שאין ברירה. מאותו היום הייתי משקפופרית.

מה שלא ידעתי אז, בת 11, שהיום נראה לי כה טבעי שבעצם בורכתי. בורכתי באפשרות לקשט את עצמי בעוד פריט. משקפיים הם אקססורי מנצח, המושפע מטרנדים, אופנות מתחלפות ויכול להגיד הרבה על סגנונו של אדם. בשנים האחרונות אפילו התחלתי לאהוב את המשקפיים שלי. מצאתי עצמי נכנסת לחנויות אופטיקה באותה מידה שאני פוקדת חנויות בגדים, תיקים או נעליים. הבעיה היחידה היא מידת ההשקעה, שכן ההשקעה בזוג משקפיים לצד כמו גם המבחר שמציעה ארצנו הקטנטונת אינו גורם לכך להתרחש פעמים תכופות מספיק.

בביקורי האחרון בתפוח הגדול החלטתי שהפעם ארכוש מסגרת ראויה למשקפיים ויהי מה. תוך רצון לברוח ממותגים מוכרים וידועים, קיוויתי למצוא מסגרת מעניינת, בלתי שגרתית שאולי תסייע לי לגלות תכונת אופי מודחקת שאני משתוקקת בסתר לחשוף.

אחרי חיפושי שווא באזור הסוהו, שרק הובילו אותי לסניפים גדולים ויפים של חנויות המחזיקות סחורה יקרה וטובה של מסגרות קלישאתיות, העתיד לא נראה ורוד. כמעט והתייאשתי עד שהגעתי לרחוב ת'ומפסון. שם פתאום ראיתי אותה. כמו חנות מכולת קטנה, או מעדניה שכונתית עם חלון ראווה עדין וקסום בו ניצבו מסגרות שונות, ייחודיות כולן בעלות אפיל ישן ויוקרתי.

כאשר נכנסתי התאהבתי לחלוטין. החנות שנשאה את השם "Silver Lining" נראתה כמי שנפתרה למידותי. קיבלו את פני זוג בחורים, מכוסים בעשרות קעקועים וכמובן משקפיים מעולים, לא בדיוק המראה הממוצע של אופטיקאי. המקום היה נקי, נינוח ומרוהט בשידות עץ מסוף שנות החמישים וכורסאות עור בניחוח וינטאג' אמיתי. התחלתי למדוד זוג אחר זוג בזמן שהקשבתי לסיפורם של השניים.

אספן הוינטג' ג'ורדן סילבר, המוכר בניו יורק בהתקשרויותיו לחנויות אופנה שונות, חבר לאריק סאצ'ר, אופטיקאי מורשה ויחד הם החליטו לפתוח בינואר 2007 את חנות האופטיקה הסופר שיקית שלהם. הם החליטו להתמקם ברחוב ת'ומפסון כאמור, אזור בסוהו שהוא לגמרי אולד-סקול, עם מדרכות שנראות כמו מסלול דוגמנות.

הם מכנים את עצמם "חייטים של אופטיקה" והמבחר שלהם מורכב ממסגרות אופנתיות עונתיות לצד מבחר מותגים עצמאיים, אייקוני וינטג' ומסגרות משובחות נשכחות, בעבודת יד שמגיעות מאירופה. אריק סילבר מוסיף "אנשים באים אלינו על מנת לקבל משהו שיישב בדיוק כמו שצריך."

הם מוכרים מסגרות נחשקות של מעצבים עצמאיים כמו אוליבר גולדסמית' מלונדון או אנגלו-אמריקן. משקפיים לנשים, לגברים ולילדים מהארכיון המרהיב של Silver Lining של יותר מ-6,000 מסגרות וינטג' שמעולם לא הורכבו, כולל כמה מסגרות ייחודיות וחד-פעמיות ממותגים כמו פרסול, פלייבוי ובאלנסיאגה.

הם היו נחמדים דיו להציע לי, לקוחה קשת החלטה שכמותי, לשלוח לי את המסגרת היישר לישראל. בנוסף, שיטוט באינטרנט גילה כי ניתן לרכוש את המסגרות המעולות גם באתר האינטרנט Refinery 29, אולם במבחר הרבה יותר מצומצם.

מצד אחד נראה שהרצון לשחזר את המראה הממושקף של ארתור מילר מעולם לא היה חם כל כך, ומאידך נראה כי האוצרים פה רצו קדימה עם ההשראה הראשונית והסיכוי שמילר היה מוצא זוג משקפיים שהוא היה מעז למדוד, הוא קטן.