הומור של יאפים

איך נראות קולקציות של מעצב צרפתי עם פטיש לקשמיר וגולגולות? ובכן הרבה יותר טוב מאלו של אד הארדי. המיני - קולקציה הראשונה של לוסיין פלאט פינט הוצגה כבר ב-1994 אחרי שנים שפלאט פינט היה מעצב פרילאנס בחברות אופנה שונות.

אחרי שנתקל באופן מקרי בבוטיק שהציג בחזית סוודר קשמיר. לוסיאן החליט לקחת את החומר היוקרתי הזה ולעשות איתו משהו שעד אז לא היה מקובל – להרכיב ממנו קולקציות לבוש רחוב.

עשרת הסודרים הראשונים שהציג הפכו להיות להצלחה מפתיעה דווקא בניו יורק. בשנת 1997 הוא כבר העמיד תצוגת אופנה וקולקציה עבור הבוטיק הפריזאי הנודע "קולט". התקשורת לא נשארה אדישה כלפי המעצב שהעיז לקחת חומר שמזוהה עם קלאסיקה שמרנית ולעשות ממנה משהו חדש לגמרי. מגזיני האופנה הכתירו אותו כ"מלך הקשמיר"והסגנון רוקרי – קיטשי – מנקר עיניים שלו הפך להיות מושא תאוותם של יאפים צעירים ועשירים בניו יורק ועוד.

החותמת הרשמית של ההצלחה הגיעה בשנת 2000 אז הוא קיבל מקום של כבוד בקומה השלישית והנחשבת של הכלבו הניו יורקי "בארניז", אותה הוא מפעיל עד היום.

לוסיאן מזוהה בעיקר לפי הסימן המסחרי שלו – עיסוק בלתי פוסק בהדפסי גולגולת, עלי מריחואנה ונוצצים למכביר שאמורים לתת טוויסט הומוריסטי ומודע לעצמו שמחליף את הצורך בלוגו, אצל קהל נובורישי. עם הזמן הוא התחיל לעצב במקביל לסוודרים גם קו ג'ינסים, לבוש ילדים ואף שמפו קשמיר מיוחד שנמכר בחנויות שלו באופן בלעדי. אמנם חייבים לציין שהעיצובים שלו אינם אחידים ברמתם (האיכות מעולה לכל הדעות), אבל כשמתבוננים בפריטים ברמת הקולקציה קשה שלא להיסחף אחרי הגוטיקה העליזה הזו.

ממקום מושבו הנוכחי, יפן, משגר לוסיין את קולקציית חורף 2009-8 וסוף סוף מצדיק את תשומת הלב שניתנה לו. המראה מושפע מלבוש נעורים בריטי (או מהמעצב הבריטי בן שרמן), מינון הגולגולות נכון, ונדמה שהוא מושך קצת לכיוונים קצת פחות ילדותיים ומאמץ דווקא מראה חמור סבר ובריא. יש חליפות מקסימות לנשים וגברים, סריגי קרדיגנים בסריגה משובצת או חולצות פולו עם גולגולת מרומזת ועניבה מוצלחת שנראים כמו מדי בית ספר אנגלי שעברו טרנספורמציה מרדנית.

גם מגוון השמלות שהוא מציג העונה, במיוחד אחת שחורה עם טקסטורת פליסה, נותנות את הרושם שיש כאן עליית מדרגה אמיתית. את תואר הפריט המוצלח של הקולקציה גונב בקלות תיק צד כחול, עם דפוס גולגלת ענק, שלמרות זאת ובזכות זאת, נראה פשוט ביצ'י ונהדר. מי שיקח את לוסיין במינונים נכונים ויבין את ההומור הקיטשי ששזור בעיצובים יכול ליהנות ממנו מאוד. כי מה באמת יותר נעים מקשמיר?