"אם את רוצה מתוק, תלכי הכי רחוק..." מילותיו של אסף אמדורסקי שניגן על במה מעל למסלול תצוגת הסתיו של קסטרו ריחפו מעל למסלול התצוגה וקלעו למטרה. כיאה לבית האופנה הגדול בארץ, קסטרו רצו ליצור מפגן כוח שלא ישכח ועשו עבודה יפה. מוזיקה חיה בתצוגת אופנה, תפאורת מסלול העשויה רשתות ברזל והמוני אורחים נכבדים היו פתיח שעורר ציפיות גבוהות לקראת הבאות. מבחינת הבגדים הכיוון היה בהחלט נכון, אבל היה צריך רק ללחוץ קצת יותר חזק על דוושת היצירתיות בכל הקשור לקולקציה.
קסטרו מודיעים באופן גלוי ושאינו משתמע לשתי פנים שהם רוצים ליצור קולקציות נגישות. את הפרט הזה אסור לשכוח, כי לא מדובר באופנת מעצבים שיש להם קו אחד. זוהי גם נקודת החוזק הברורה של הקולקציה הפריטים שנצפו לבישים מאוד, וגם אלו בעלי האופי הטרנדי ישתלבו בחוכמה בכל מלתחה גם בעונות הבאות. למרות העבודות האלו, לא ניתן להתחמק מן התחושה שהעונה הנוכחית וויתרו על קונספטואליות קצת יותר מתמיד.
התצוגה נפתחה עם הטרנד הכי בוער של עולם האופנה לחורף הקרוב משבצות עם שמלת סטרפלס בדפוס סקוטי ומנגד אצל הגברים ווסט פוך עם קפוצ'ון בגימור פרווה. בקטגוריית תרגום הטרנדים, שבה פועלים בקסטרו הם עושים עבודה טובה אך זהירה מידי. כצפוי אצל הנשים משחק תפקיד מרכזי המראה המושפע מקהילות אתניות. המון אריגים משובצים ברוח דולצ'ה וגבאנה לעונה זו או דפוסי פייזלי שיצרו שמלות וטוניקות יפות. היו גם משחקי פרופורציות ברורים לשני המינים עם שרוולים נפולים, סריגי קרדיגן ארוכים במיוחד או מכנסים מחוייטים בגזרה נשית ורכה שנראו נהדר. הניסיון לתת למראה הסקוטי היפי פרשנות קצת יותר אדג'ית ורוקרית כמקובל בימים אלו, עלה לרוב יפה, עם סניקרס אדומות או מכנסי צינור משובצים. אנחנו רק יכולים לקוות שהבלייזר המשובץ בעל המראה הפרפי גראנג'י ימצא את עצמו במהרה לחנויות ולא יישאר על בימת התצוגה בלבד.
המשך התצוגה היה ניסיון לתת במה לקו שמהווה את חלק הארי של הקולקציה, קו ה- city או ה- smart. צריך להכיר בכך כבר עכשיו יהיו הפריטים טובים או גרועים ככל שיהיו, עבודת סטיילינג יכולה לעשות הבדלים תהומיים. בקטגוריה הזו, בניגוד לקודמת, היה צריך להפשיט את הסטיילינג מן הבגדים כדי להנות מהם ולגלות מעיל טרנץ' גברי חכם וקלאסי שקיבל פרופורציות חדשות או דווקא מעיל משובץ בשחור לבן לנשים. המראה הכללי היה מבוסס על פריטים מחוייטים וניסה לשמר את מראה "הגיק שיק" מן העונה הקודמת. אבל בהיעדר רעיון קוהרנטי חזק יותר, התוצאה על המסלול נראתה כמו בליל של אנשים הצועדים ברחוב ופחות כמו דוגמנים שמציגים דגמים עם קו מגובש. קצת חבל לאור העובדה שהוצגו שם מעילי גברים מהטובים שעיצבו בקסטרו, מכנסיים קצרים עם גרביונים מודפסים או ג'ינסים לנשים בגזרת רגל רחבה ומחמיאה.
היתה זו בחירה חכמה לשמור את המראה החזק דווקא לסוף. הבגדים מקבוצת "הרומנטיקה הגותית" שהושאלה באופן חלקי מן הסרט "האביר האפל" היו יפים מאד. לבמה עלו אלמנות סקסיות בשמלות תחרה על סאטן (זו עם השדיים בחוץ הייתה מיותרת לחלוטין), חצאיות קפלים שחורות בנפח דרמטי או חליפות במראה גברי.
השינוי הדרמטי והחשוב נעשה דווקא בגזרת קולקציית הגברים. סוף סוף החליטו לקדם שם את המראה המחוייט, ולא ליצור בלייזר אחד או שניים. לצד חליפות שני כפתורים הוצגה גם "סמי חליפת טוקסידו" עם דשים מסאטן מלווה בחגורת טוקסידו רחבה ועניבת פפיון. גם ההשפעה של מכנסים מרובי קפלים או פרחים על דש הבלייזר מהקולקציה הדרמטית של כריס וואן אאשה הייתה ברורה, והשתמשו בה כהלכה כדי ליצור אווירה גותית ומתוחכמת.
בתחילת התצוגה ציינה אתי רוטר, מנכ"לית קסטרו, כי המגמה היא "להציב את קסטרו בקדמת הבמה העולמית". סינדרום כזה יכול להתרחש, אך צריכים לזכור בקסטרו לא מספיק ליצור רק קולקציות לבישות שעשויות היטב. הסיבה ש-H&M משלבים כוחות עם מעצבי על או שרשתות כמו זארה ו"טופ שופ" יוצרות קווים בעיצובים פחות קונבנציונליים היא ברורה הם רוצים לבלוט מעל לשאר. קסטרו הגיעו לנקודה שבה הם מייצרים פתרונות לבוש נכונים באופן עקבי. מה השלב הבא? לדאוג שדוגמניות יכולות ללכת על העקבים בתצוגה ולרסן פחות את המעצבים המוכשרים שלהם.
