יבשתם

לפי תצוגת האופנה של בוניטה שהתקיימה בתחילת השבוע, נראה כאילו חורף רע עומד לעבור על המותג. נפתח ונדגיש כי הציפיות מהקולקציה היו מראש לא גבוהות. השאיפה היתה לקבל מותג ישראלי עממי, לא מתחכם, שמציע קז'ואל עדכני פחות או יותר. בלי פרשנות מורכבת מדי לטרנדים, בלי ציפיות לבגדים באיכות בסטנדרטים אירופאים. בעונות האחרונות בוניטה סיפקו שפע של דגמים בחנויותיהם ותמיד אפשר היה למצוא אצלם בייסיק חינני, טרנדי ומאופק במידה וגם כמה דגמים יותר מעזים ומעניינים.

אבל בבוניטה ניסו כנראה לעלות מעל ומעבר לכל ציפייה, בצורה בלתי מוצלחת. הפאטיו הקסום בנווה צדק, בו התקיימה התצוגה, רק היווה קונטרסט עגום לקטסטרופה שהתחוללה על המסלול. הפער בין המיקום האלגנטי לרמת התצוגה היה מבהיל.

הקולקציה שהוצגה הורכבה מ-3 ליינים: מראה הבוהו שיק, פריטים משובצים ו-Midnight Hours. כמעט מכולם הצליחו בבוניטה להוציא מראה זול פרחי ולא בטעם. קו ה-Midnight Hours, למשל, הוצג על הדוגמניות עם סטיילינג נורא, שיצר את המראה הגניקולוגי: שילוב גרביונים עם חולצות או טוניקות שמגיעות עד לקו הטוסיק, ועקבים גבוהים. מה שהפך את הדוגמניות לילדות מגודלות ופתיניות.

המראה המשובץ כלל שמלות מיני כפריות, בתוספת גומי בחזה ובירכיים שפשוט נראו זול ורע. גזרה שלא תכבד אף מתלבשת (גם אם היא ימית סול). שיער הדוגמניות נמשך לאחור בטונות של ג'ל, במראה שהזכיר ערס, ששפך על עצמו גריז ללא בקרה, טרם יציאתו למועדון.

היו לצד אלה מעט פריטים מוצלחים יותר, כמו חצאית משובצת בגזרת מותניים גבוהה שנסגרת עם פפיון יפה מקדימה, חולצות שיפון שקופות עם שרוולים ארוכים ומשבצות אדומות ושמלות ארוכות ומשובצות בהשראת דולצ'ה וגבאנה. לא משהו יוצא דופן, אבל גם לא משהו רע.

אף אחד מהצוות המצויין ששכרה בוניטה לשורותיה לא הצליח להציל את התצוגה המחרידה. לא ימית סול המדהימה כפרזנטורית, לא צלם האופנה המוכשר יניב אדרי, שהיה אחראי לצילומי הקטלוג (שגם אליו עוד נגיע) ולא הסטיילינג של סיימון אלמלם המעניין. נראה שבהיעדר חומרי גלם טובים לעבוד איתם, קשה כנראה להאשים את אלמלם על התוצאות העגומות מאוד שנראו על המסלול. מראה הבנות נע בין עלבון למין הנשי (ולא נאמר פרוצות) ללוקים של מוכרת ותיקה במשביר לצרכן, הלבושה בחליפה של מכנסיים משובצים וווסט תואם. כנראה שאם אין לקולקציה מה להציע, שום עלה תאנה לא יעזור.

המצב בקטלוג החורף של בוניטה לא הרבה יותר טוב. הקטלוג צולם בטבע, עם כוונות טובות להעביר אווירה חורפית, אבל הניסיון לקחת את הקמפיין ליער אירופאי לא עושה את העבודה. הרצון לגרום למתלבשת של בוניטה לחשוב שהיא יוצאת את פתח דלתה שברעננה, היישר למרצפות אירופה, הוא מיותר, ולא שומר על קשר עם הקולקציה או הלקוחה הפוטנציאלית.

צילומי חולצות תחרה שקופות, עם פפיון ענק שתקוע במרכזן ולק כהה על הציפורניים, על רקע של יער, מעניקות את התחושה הלא נעימה (ויסלחו לי בבוניטה) של זונה פרטיזנית במנוסה. גם החזייה ושרוולון התחרה שלובשת סול כשהיא שעונה על עץ, לא הרכיבו מראה מלבב, שמישהי היתה רוצה להזדהות איתו או לקבל ממנו השראה. לא צריך להוריד שאולה את תושבות הפרברים שעשויות ליהנות מהבגדים של בוניטה. הרעיון הוא להעניק השראה מלתחתית ורעיונית, איך להתלבש טוב.

אבל המסקנה המעציבה ביותר מסקירה של התצוגה והקטלוג, היא העובדה שבוניטה חווה רגרסיה. עד לפני שתי עונות היה נדמה שהחברה עלתה על הכיוון הנכון. בתצוגת הקיץ האחרונה, הסטיילינג היה מתוק וכמו שכתבנו פה בעבר, נערת בוניטה נראתה צעירה שזופה תמידית וכזאת שעוסקת בהתאהבות במשרה מלאה. גם הקטלוג שהושק באוקטובר שנה שעברה, כלל לוקיישנים פשוטים, אבל יפים במיוחד. שרון גניש צולמה אז בחלל מינימליסטי יחסית, בג'סטות ששידרו נינוחות ואלגנטיות, כל זה עד שכאמור, הגיעו קטלוג החורף הנוכחי והתצוגה.

לפי צורת הבגדים, נראה שבבוניטה חושבים שאם אין לך מספיק כסף כדי לגור בעיר הגדולה ולקבל השראה תל אביבית, מגיע לך עונש. הגישי לחי אחת – וקבלי מראה של שפנפנת פלייבוי. הגישי את השנייה וקבלי מחירים בלתי מתקבלים על הדעת. במחיר של 300 ש' לשמלה בינונית ומטה, עדיף לקנות את הקז'ואל בזארה או קסטרו.

מכנסיים: 400-280 ש'
מעילים:430 – 270 ש'
שמלות: 270-470 ש'
סריגים: 160-260 ש'