אדי זינגר (62) אבא של מירית זינגר רודריגז, מעצבת האופנה המוערכת, מגדיר את עצמו כפרנקופיל ומעריץ את האופנה הצרפתית, בעיקר את זו של דיור, פראדה וקנזו. "את מירית אני מלווה לאורך כל הדרך. החל מהלימודים שלה בשנקר, דרך הסטאז' שעשתה בפריז אצל צ'רוטי. אנחנו דחפנו אותה לשם במידה רבה ואחר כך ליווינו אותה, תמכנו וביקרנו. אחר כך היו שנתיים שהיא עבדה בדלתא כאחראית על המחלקה הלונדונית של מארק אנד ספנסר. אז הליווי שלנו לא היה צמוד. אבל כשהיא החליטה לצאת לדרך עצמאית ולפתוח חנות משלה, התחדשה התמיכה והיום העסק של מירית תופס כ-70% מהזמן שלי. את-30% הזמן הנותרים זינגר משקיע בעסקים כעצמאי בתחום ההיי-טק וההנדסה.
איך יצא שהחלטת להשקיע את רוב זמנך בעסק של הבת?
"עד לפני 10 שנים העסק שניהלתי, בית תוכנה שהעסיק צוות ענק של מתכנתים, לקח ממני 25 שעות ביממה. אני הייתי הרוח החיה מאחוריו. כשארבעת הילדים שלי היו בתיכון, לא הייתי שם בשבילם. היציאה שלי מבית התוכנה היתה מלווה בהחלטה ברורה שאני הולך לנסות לפצות על השנים האלה בהן לא הייתי, בקירבה ועזרה לילדים. יש לנו שלוש בנות ובן. מירית לא הלכה ללמוד ביולוגיה או משפטים כמו האחיות שלה, אלא בחרה בתחום האומנות והאופנה שהוא קרוב ללבי. אני מצייר בזמני החופשי, נטייה שירשתי מאימי והורשתי למירית. הידע שלי באופנה הוא לא מבוטל. אני מתעניין ומכיר את כל מעצבי האופנה הצרפתיים ואת הליינים שלהם. כשמירית החליטה לצאת לדרך עצמאית, לא התנגדתי, כי מראש הנחתי שהשאיפה להגיע לעצמאות היא חיידק שאני אחראי לו במידה רבה. אז, בעצם, החלה התמיכה המסיבית שלי באירגון הפנטזיה שלה".
הילדה אירופאית
מה אתה עושה בשוטף ביומיום בעסק?
"אני אחראי על כל נושא האדמיניסטרציה על כוח האדם, על הרכש, על הכספים, על הקשר עם הבנקים ועל המטלות המיוחדות שמגיעות עד אחרון הדברים הפרוזאיים כמו טיפול בקבלנים או ייצור עצמי ועיצוב חנויות. שי, בעלה של מירית, עוזר קצת אבל הוא עסוק בעבודתו ולכן לא יכול להיות כל כולו בעסק.
אחותה של מירית שהיא עורכת דין, מנהלת עכשיו את הסניף בקניון רעננה ובכלל כל המשפחה משני הצדדים לוקח חלק כשצריך. גיסתה של מירית גם עוזרת ואם קורה שפתאום יש מוכרת חולה ולא מוצאים לה מחליפה, או שמישהו צריך להוציא את הילדים של מירית מהגן, אז אחד מבני המשפחה מתגייס, אפילו לעבודות הזוטרות ביותר".
בארוחות משפחתיות מדברים על העסק של מירית?
"כן, אבל השיחות השתנו בשנה וחצי האחרונות. פעם היינו דנים על הצלחות וכישלונות, היום אנחנו מתרכזים בעיקר בתוכניות לעתיד וחושבים איך למנף את העסק".
ומה התכניות לעתיד?
"כמשפחה פרנקופילית, הנטייה הטבעית שלנו היא לנסות להחדיר את המותג לפריז. אני חושב שחנות כמו קלוזט בגן החשמל היתה יכולה להצליח נפלא ברובע המארה האופנתי של פריז. בינתיים אנחנו מבשלים את החדירה לשוק הצרפתי, נוסעים יחד לתערוכות, מדברים עם ספקים ועיתונאים צרפתיים. המהלך הא איטי ומחושב. אני חושב שהמותג של מירית יש ניחוח אירופאי בכך שאין בו משהו מקומם או צעקני. ההתעקשות שלה לעבוד עם הטופ של הספקים שמביאים בדים איכותיים מספרד, איטליה או צרפת, מתאימה מאד ללבל האירופאי.
אתה חושב שבלעדיך מירית לא היתה מצליחה להעמיד את המותג שלה?
"המותג של מירית הוא לא בזכותי. אני עוזר רק ברמת האדמיניסטרציה שאין ספק בכך שזו תמיכה גדולה. אבל אני חושב שזה היה קיים גם בלעדי. בכל אופן אני שמח שתרמתי להקמת החנות היפיפיה של קלוזט במתחם גן החשמל. אני חושב שאין עוד הרבה חנויות שנראות כל כך טוב בארץ".
"אני מאד מרוצה מהעיצובים, התעוזה והעקשנות של מירית. אי ההליכה שלה עם הזרם, אי התיישרות עם הטרנדים, הדבקות שלה בקווים הקלאסיים. כל זה מאד מוצא חן בעיני. אני מאד מעריך את חוסר ההתפשרות שלה עם המיין סטרים".