פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      כי את לא מייקל ג'קסון

      סוף סוף, אחרי שנים רבות, דנה דרבינסקי הבינה למה כולם מתלהבים ממאיה נגרי (אבל לא נמלכה בעניין הצווארון העומד)

      מעולם לא הבנתי ולא מצאתי מילה טובה בנוגע לבגדים שמעצבת מאיה נגרי. המכנסים אצלה היו ברוב המקרים גבוהים מדי, רחבים מדי ורציניים מדי וניראו לדעתי רע אפילו על נשים גבוהות מאד כמו המעצבת. השמלות והעליוניות היו עשויות לטעמי מיותר מדי בד ומרובות קפלים. ההדפסים לא היו מושכים באמת ובמקומם היו הרבה בדים חלקים בצבעים חסרי שמחה והומור. וגם הקראש של נגרי על צווארונים עומדים אף פעם לא התפענח לי. הבגדים שלה ניראו לי יותר כמו נסיון בוסרי לעורר דרמה באמצעים מגושמים. ההערכה הגדולה אליה בתקשורת ניראתה לי קשורה יותר לאישיותה המושכת של המעצבת, לכריזמה ולמראה הבולטים שלה, שליבו את ההייפ סביבה.

      עד לקולקציה הנוכחית. היה מפתיע לפתוח קטלוג של מאיה נגרי ולא לדווח באופן לאקוני על הניסויים האדריכליים שהיא עושה בבגדים. העונה היא פתאום לא מנסה להתייחד מתוך מאמץ ובעיטות באוויר. אין הפעם כבעבר, פריטים שקונים מתוך מצב רוח אקספרימנטלי ואז נותנים לקרובת משפחה שלא מבינה, כי לא נעים לזרוק פריט יקר. אין העונה למשל כבעבר ז'קט עם שרוולים נפוחים שנגרי גזרה קצר מדי מעל הפופיק, או שוב חולצות עם משחקי בד נשפכים סביב הצווואר, של מורות עם אטיטיוד.

      פתאום פותחים את הקטלוג ורואים גזרות שמוציאות מהלובשת נשיות מושכת עם כוח, רכות ותבונה. יש תחכום, יש רעיונות גיאומטרים מצוינים שטמונים בבסיס של הרבה פריטים והפעם זה ניראה לא רק אמנותי אלא גם משדרג ולביש.

      אם ברצונך להיראות אלילית

      הבגדים של נגרי לסתיו-חורף הקרובים טובים לנשות עסקים שרוצות לשדר כוח, אבל לא כוח נואש וטובים לנשים שרוצות בגדים שמפסלים את הגוף ברכות, לבילוי נעים בערב. כזה שרוצים להיראות בו נשית, קצת אלילית והרבה אנושית. יש פריטים שציפי לבני תשמח ללבוש, שמלה שתתאים למצב רוח ג'יין איירי וסוודר שיגרום לכל גבר לרצות לחבק.

      המוטיבים הצעקניים מהקולקציות הקודמות עדיין פה מדי פעם, כמו מכנסיים גדולים בגזרת בלון (למי זה מחמיא?), קשירה נשרכת במותן לחולצה צמודה או שוב, טיפול מוגזם עם הרבה בד משתפל מהצוואר למטה בחולצה או שמלה. אבל אין להחמיץ את הפריטים שכן הצליחו.

      רונית יודקביץ' היפה מדגמנת את הקו הבשל בקטלוג ואחרי התמונות שלה, מצולמת דנה פרימן האוונגרדית בבגדים שמיועדים לקהל צעיר יותר. הבגדים האלה מוצלחים פחות מהראשונים. שמלות ארוכות מבד נמתח ונצמד ועוד בגווני אפור, הן עניין חסר ייחוד וחידוש וגם מוגבלות מאד ומחמיאות רק לבחורות שאוכלות מעט ומסודר.

      גם חולצות מעטפת הן גליק של דודות בעיקר. אבל שוב, בין כל אותם מכנסיים אפורים, מחוייטים ולא מעניינים מספיק לבין טופ גדול מדי לבחורות אובר-דרמטיות, יש בגדים שקשה להפסיק להתפעל מהם. כאלה שבהם הדרמה והגרנדיוזיות שבעשייה של נגרי, מוצאים ביטוי עם פאסון. כמו אותה חצאית מבד עומד שמתהדקת באיזור המותן עם חגורה פנימית - פריט שיהפוך את מי שתלבש אותו למקטע מציור קלאסי.

      גם את בטיפאני

      יפות במיוחד הן גם הנעליים שנגרי התחילה למכור בחנויותיה. יש בהם מגפיים שטוח עקב שניראים כמו מי שאפשר לחיות בתוכם חורף שלם וישארו רלווננטיות גם בעוד שנה. כמו רבים לפניה גם היא מצהירה שההשראה לקולקציה היתה הסרט "ארוחת בוקר בטיפאני" - הסרט שבו המיסה אודרי הפבורן לבבות בבגדי שנות החמישים שישים-מתוקים מחוייטים. אבל זה לא מה שחשוב. בשורה התחתונה הבגדים שלה לעונה הקרובה הם נפלאים, מושכים ובולטים ברמת הדיוק שלהם מבחינת יצירתיות, פרקטיות ומסר. והקטלוג שכדורי אלישר עשה בו ארט וצילם דודי חסון, הוא לא פחות ממהמם.

      מחירים:
      חולצות סריג בגזרת T מעוצבות: 120-450 ש', חולצות אריג בגזרת מעטפת ומכופתרות 450 - 850 ש', טוניקות 680 ש'.

      ז'קטים מחוייטים ורפויים 980 – 1400 ש', מעילים ארוכים וקצרים 980 – 1900 ש', סריגים עבים ועליוניות סרוגות 520 – 4000 ש', שמלות סריג מעוצבות 680 – 890 ש', שמלת אריג שחורה קטנה 980 ש', חצאיות 680 – 850 ש'. מכנסיים 680 – 1200 ש', נעליים ומגפיים: 1200 – 2200 ש'.

      חנויות Maya Negri :
      ת"א – רח' זבוטינסקי 132 פינת ה' באייר 36.
      רשפון- רח' הפרחים 5
      נתניה – (חנות עודפים) רח' אריה רגב 5 , א.ת חדש.
      זכרון יעקוב- מדרחוב דרך היין 49 .