כמו להלביש נערות גבריות

כמו בכל דבר באמנות, יש באופנה יצירה שהיא 'ספרות טובה' ואחרת שהיא 'ספרות קואלו פואלו'. ובאופנה, כמו בספרות, רק לעיתים רחוקות מאוד נתקלים בשירה מזוקקת, כזו שמשנה משהו בתפישה. השנה זה התרחש שוב. פעם בכמה שנים מפציעה קולקציה שגורמת ללב לפעום קצת אחרת, להתאהב בבגדים בכזו אינטנסיביות עד שכל האחרים נראים לידם אפורים, נוקשים ובעיקר סתמיים כל כך. ההתרגשות הזו בגוף למראה הדגם הראשון שהציג המעצב גאספרד יורקיאביץ' בתצוגה האחרונה שלו, היא הדבר ששווה לעבור בשבילו כל כך הרבה אופנה שנעשית מהמקום הלא נכון.

קולקציית הגברים לקיץ 2009 של יורקיאביץ' הוצגה ביוני האחרון במסגרת שבוע האופנה בפריז, והיא עתידה להיכנס בעוד כחודש אל החנויות הנחשבות ברחבי הגלובוס. שבועות האופנה בערי אירופה בישרו על קיץ לא מלהיב במיוחד ורוב המעצבים נשארו במידת מה בגבולות המוכרים שלהם. אחת ההשפעות האינטנסיביות הצפויות בקיץ הקרוב תהיה רומנטיקה צבעונית, שמאופיינת ברכות ובתנועה חדשה של הבד על הגוף.

יורקיאביץ' דווקא בחר לחקור את המודל הגברי שלו דרך קטגוריות אחרות. תחת הכותרת ALPHA LOVE, המעצב פנה אל הזרם האופנתי של שנות העשרים של המאה הקודמת, שבו המוטיבים מארון הבגדים הגברי בבגדי הנשים (מקטורנים או רמזים מיליטריסטים) היו חזקים.

הדבר שיורקיאביץ' ביקש לעשות בקולקציה הנוכחית הוא להמשיך את המהלך הזה - לקחת את הפריטים שעברו לשטח הנשי ולהחזיר אותם לארון הגברי.

כל הקולקציה, בדיוק כמו עיצובי האופנה דאז, מקיימת יחסים אינטנסיביים עם תנועת האר-דקו. יש הפשטה של צורות גיאומטריות פונקציונליות והשראות מהעולם היווני העתיק (ומכאן שמה של הקולקציה): הדוגמנים צעדו על המסלול עם שרשרת על המצח והציגו בלייזרים ארוכים שלא נסגרים, עם או בלי צווארון, עם דשים מעוגלים שמודגשים בצבע, חולצות מכופתרות שלא בנויות לעניבה, חלקים עליונים בגימורים מעוגלים וארוכים וחולצות פולו עם הדגשה גרפית של קו הצווארון המעוגל.

בנקודה מסויימת הוצגו גם חולצות טי בגזרת אוברסייז שנדחסו לתוך המכנסיים ויצרו ווליום שהזכיר גלימות יווניות ונלבשו מעל חולצות מכופתרות. יורקיאביץ שימר את הסילואט המעט מרובע של אזור הכתפיים על ידי ז'קטים נוקשים, אבל דאג לשבור אותו על ידי שימוש בבדים מפוספסים קלים, רמז למתח שבין המודרניות לעולם הקלאסי. במבט מסכם אפשר לומר שהדוגמנים שלו נראו, במידה מסויימת ומענגת, כמו נערות גבריות.

לכנות את הקולקציה הזו אנדרוגינית תהיה עשיית עוול גם למעצב וגם לקטגוריה עצמה. אין כאן ניסיון ליצור טשטוש מגדרי, אלא להראות שהמהלך שעיצב את האופנה בשנות העשרים יכול להיות גם הפוך. זו גם הסיבה, שעל אף הסממנים הנשיים המובהקים, זוהי בפירוש לא 'קולקציה נשית', אלא קולקציה שמצליחה להשיג מראה שהוא רך, עשיר מאוד, עמוס במיניות בלתי מוסברת ויפה כל כך. אחרי עיצובים כאלה נשאר רק דבר אחד לעשות. להתחיל לחסוך.