הטיש הגדול

עורכות אופנה ביצ'יות בחו"ל יכולות למחות כמה שהן רוצות, אבל ריקארדו טישי, כבר סוחף לחלוטין את עולם האופנה. טישי מונה בשלהי שנת 2005 למנהל הקריאטיבי של בית האופנה 'המנומנם-עד–לאחרונה' ז'יבנשי ויצר שינוי מרחיק לכת במעמדו. לא רק שהוא ניער את תדמיתו השמרנית של המותג והפנה אליו תשומת לב ציבורית, הוא גם הצליח באחת המשימות שכל מעצב על חושק בה, אבל לעולם לא יודה בה: ליצור טרנד מסוים שישפיע על שאר עולם האופנה. אם מחפשים את האחראי לעיצובים ההולכים וגואים המושפעים מן העולם הגותי (הקיץ צפויה מגיפה), בהחלט יש את מי להאשים.

מספרים שכשנשאל טישי באחד הראיונות על ההערכה המסויגת לה הוא זוכה מצד העורכות של עולם האופנה הוא ענה "כשנכנסתי לתפקיד היו לנו 5 לקוחות הוט קוטור. היום יש לנו 29". בכך הוא מציין עובדה שנקבעה בשטח. טישי אולי לא קיבל את האישור הרשמי שלו מקובעות הטעם במגזינים הנחשבים, אבל את פרס אהוב הקהל הוא קטף די בקלות. קל גם להבין מדוע: טישי, שחיבתו לדרמה אפלה ומוגזמת בולטת מאוד בעיצוביו, מרכיב קולקציות שפונות בדיוק לחלום נשי לא ממומש. הוא מציע אנטיתזה בדמות אבירה אפילה לכל המראה המופרך, המהודק והמתקתק ששולט בעולם האופנה ה'כאילו גבוה'.

אבל ההצלחה שלו לא נובעת רק מרצונן של רבות לפנטז על עצמן לבושות בשכבות תחרה, מיני מחוכים ושרשראות רבות וכבדות סביב הצוואר. טישי אמנם עושה את כל זה, אבל מקפיד לשמור על דבר אחד חשוב: לערבל בכל הפנטזיה הזו מינון גבוה במיוחד של מיניות עוצמתית.

תשומת הלב התקשורתית שטישי קיבל על עיצובי קולקציית קיץ 2009 ובכלל, קצת האפילה, ושלא בצדק, על קולקציית הגברים הראשונה שעיצב לז'בנשי. אחרי ההצלחה שנחל מאז כניסתו לתפקיד, קיבל טישי השנה את האפשרות לתרגם את הסגנון הגותי–רומנטי המזוהה איתו לארון הגברי.

המעצב הדרום איטלקי לא ריסן את המיניות המתפרצת גם כאן. בסקירה שערך המגזין VMAN על השראות המעצבים אמר טישי כי הגבר שלו הוא רומנטי–אריסטוקרטי, שכל כך בטוח במיניות שלו עד שהוא לא פוחד להעיז איתה עד הסוף.

האפיל הרומנטי והאפל המוכר מעבודותיו של טישי לנשים, שודך כאן עם מראה לטיני, שהמעצב אימץ ממסעותיו הרבים לדרום אמריקה. התוצאה? מקורית ומסקרנת: טישי בנה סילואט גברי רחב מן המקובל בשנים האחרונות, כשהוא משתמש במשחקי שכבות לא שגרתיים כמו טייצים הדוקים הנלבשים מתחת למכנסיים קצרים עשויים עור. החולצות המכופתרות שלו הן בעלות גזרה רחבה וארוכה יחסית, המכונה על ידו "גזרה לטינית". פלטת הצבעים בקולקציה מורכבת משחור, שנהב-בז' ווורוד פלורסנטי. כל הצבעים האלה מתערבבים זה בזה על ידי הדפסים שונים על הבד ואילו החומרים נעים בין אריגי כותנה, תחרות ושימוש נרחב בעור רך.

במבט ראשון, היצירה המוחצנת של טישי לגברים מרגישה מאוד מוזר. החיבור בין מיניות גברית מוחצנת, רומנטיקה קיטשית ואזכורים נקודתיים של S&M הוא לא מיידי. קשה להבין ולעכל את המבע האסתטי שהוא ניסה להשיג, בעיקר כי קשה להתמודד עם הסקסואליות האחרת שהוא מציג: כוחנית ואינה מתנצלת, כל כך בטוחה בעצמה עד שאין בה צדדים רכים.

גם אם המראה הכללי אינו מושלם, יש בה בקולקציה פנינים של ממש: חולצת תחרה וורודה ושקופה לחלוטין, מכנסיים קצרים עם תיפורים בחזית ואפילו קולקציית נעליים עוכרת שלווה שמשלבת בין נעלי אוקספורד לסנדלי גלאדיאטור. בקולקציה הזו טישי גורם לנו להבין שבמובנים מסוימים הגבר המטרוסקסואלי לא היה מיני כלל. להפך, הוא היה סובלימציה של כל קטגוריה כזו. עכשיו זה תורו של הטורו האמיתי.