מגזין ה'ווג' הבריטי סוגר שנה עם גיליון דצמבר אסקפיסטי ובלתי נשכח, בסימן "אופנה ופנטזיה". העורכים הצליחו להפיק גיליון אופנה הסוגד לאגדה ולקסם ואם יש מגזין זר ששווה את ההשקעה הכספית שלכם החודש, הוא בהחלט מתחרה על התואר בכבוד.
על השער שרועה קייט מוס (המופיעה על שער הווג בפעם ה-26), בשמלת טול בצבע שמנת. השער בפורמט חגיגי, נפתח לשלושה חלקים, עליהם מתפרש גופה של מוס, מהראש ועד ללק האדום שבקצות אצבעות כף הרגל, המבצבצות מבעד לטול.
בתוך הגיליון, תחת הכותרת "הפנטזיות הפנטסטיות של ווג", מפורסמות 6 הפקות אופנה מושלמות שמותירות את המעלעל בהתקפי קוצר נשימה מתמשכים.
הפקת Unvelievable Fashion מציגה את חזונם של אנשים היוצרים מעבר לגבולות הדימיון. צילם אותה Nick Knightu. הסטיילינג בהפקה הזאת הוא מהמעזים, הצבעוניים ומרוממי הרוח שראיתם.
בהפקה נוספת, של הצלם טים ווקר, משתתפים הלנה בונהם וטים ברטון והיא בנויה בהשראת המחוזות הפנטסטיים שיצר הסופר הבריטי רואלד דאל (מחבר "צ'ארלי והשוקולדה"). ההפקה כוללת 22 פריימים אגדתיים שמצולמים בהם כמובן פריטים של מעצבי-על. את הצילומים מלווה טקסט על כוחו של הדימיון, שכתבה סופי דאל.
הנשף הדמיוני של לאגרפלד
בהמשך הגיליון מציג קארל לאגרפלד את נשף האופנה הדמיוני שלו, באמצעות איוריו המדהימים. החגיגה האולטימטיבית המתקיימת בדמיונו, היא נטולת עיתונאים או כל דבר הקשור בצדקה והאורחים לבושים כמובן ביצירות של שאנל, לואי ויטון ואלכסנדר מקווין.
סו בלאקוול העמידה הפקת אמנותית לכריסטמס שהתכשיטים מצולמים בה בטירות וביערות, על נסיכות וחדי-קרן העשויים כולם ממגזרות דפים, שנלקחו מתוך ספר. קונטרסט להפקה האלגנטית הזו, מגיע מהפקה צבעונית הנקראת Where The Wild Things Are היוצאת בקריאה נרגשת לכל הנפשות החופשיות: תנו לדימיון שלכם להמריא. נראה כאילו כל דבר צבעוני עלי אדמות רתם עצמו להפקה הזו, כולל שקית איקאה כחולה ואלגנטית עם לוגו זוהר מאבנים טובות, חגורות הצלה כתומות ושיקיות וחבלי מלחים כחולים במיוחד.
חוץ מההפקות תוכלו לקרוא טקסטים שכתבו אנשים שיש להם הכל, ביניהם פול סמית ויקטוריה בקהאם, שמספרים מה הם הכי מוקירים ומעריכים, וידויים של 5 קלאברים מובילים שמפנטזים על חגיגת חייהם, 4 סיפורי אגדות מעולם האופנה בליווי איורי הצבע המדהימים של לינדה גראנט ואת הנעל הפנטסטית שעיצב מנולו בלאנק במיוחד לגיליון. חוץ מזה יש בגליון גם את צילומי האופנה המדהימים בכל הזמנים של ווג, החל משנת 1916, הפקת פרוטרטים של עציצים וזה לא הסוף.
בגלל הפיח
אחרי שמתאוששים מכל הנשף האסתטי הזה. עולה המחשבה המתבקשת - אבל למה אצלנו אין כזה. למה תמיד ההפקות שלנו דלות תקציב, קלות דימיון, המבוססות על רעיונות והשראות שמגיעים בדרך כלל מחו"ל. אם יתמזל מזלכם לרכוש את הגיליון באחת מערי אירופה ולעלעל בו בפינת רחוב, התשובה תתבהר לכם. אנשים יצירתיים שנולדים אל תוך מסורת ארוכה של אסתטיקה וקמים בבוקר אל ארכיטקטורה בת מאות שנים, נולדים מתוכנתים להתלבש ולחשוב יפה. היופי הופך אצלם לדרך חיים, להתנהלות.
תפקחו את העיניים כל בוקר לרחובות כמו אבן גבירול בתל אביב ותקבלו יופי של אלימות אסתטית. הפיח הוא השראה נהדרת לחולצות בטן ומשיכוני עובדים יכולה לצאת כנראה רק השראה לפלטפורמות של נעלי גזית.
נקודת ההתחלה האסתטית של תושבי אירופה היא שונה לגמרי, וכנראה כך גם נקודת הפתיחה הרעיונית של גיליונות מסוג כזה, וזה לא קשור לכסף או משאבים. זה לא שאנחנו לא יודעים לעשות הפקות מושלמות. אנחנו פשוט לא מסוגלים, אין באפשרותנו וזו לא אשמתנו, זה לא חלק מה-DNA שלנו.