פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      השטן לא תלבש פראדה לנצח

      אנה וינטור, העורכת המיתולוגית של "ווג" האמריקאי והמשפיעה ביותר בתעשיית האופנה העולמית מקפידה להכחיש את גל השמועות סביב פרישתה

      "אין לי תוכניות לעזוב את 'ווג' האמריקאי עכשיו או בעתיד הקרוב", אמרה עורכת מגזין "ווג" האמריקאי אנה וינטור לעיתון ה"ניו יורק אובזרוור" בתחילת החודש, בניסיון ראשון לשים קץ לחרושת השמועות סביב פרישתה המתוכננת.

      סמוך לציון יום הולדתה ה-59, בנובמבר, התפרסמה ידיעה בעיתון "הניו יורק פוסט" שלפיה החוזה של וינטור ב"ווג" עומד להסתיים בקרוב, והיא שוקלת פרישה. מקור שצוטט בכתבה טען כי וינטור חשה מיצוי והוסיף כי החלה להמליץ על מחליפים לבעל ההוצאה לאור קונדה נאסט, סמואל איירווינג ניוהאוס.

      אותה ידיעה הציתה כאמור גל שמועות בנוגע לאפשרות פרישתה של מי שנתפשת כדמות המשפיעה ביותר בתעשיית האופנה העולמית. השיא היה כשכתבת הבלוג של המגזין "ניו יורק" עימתה את וינטור עם השמועות על פרישתה. "אני מצטערת, אני חושבת שזו שאלה חצופה מאוד", אמרה וינטור והדפה את הכתבת מעליה. כשנשאלה בנוגע לתוכניותיה העתידיות לאחר הפרישה היא סירבה להגיב.

      זמן קצר אחר כך נכתב באתר הניו-יורקי Gawker כי ניוהאוס האריך את חופשת החורף השנתית שלו באירופה כדי להיפגש בפאריס עם קארין רויטפלד, עורכת המהדורה הצרפתית של "ווג", ולהציע לה להחליף את וינטור. אף שרויטפלד הכחישה זאת בתוקף, והוסיפה כי איננה מתכננת לעקור מפריס, השמועה גרמה להרמת גבה בחוגי התקשורת בניו יורק, שכן שתי המהדורות שונות מאוד במהותן.

      אינסטינקטים מחודדים

      בשני העשורים האחרונים נהפך "ווג" האמריקאי בעריכתה של וינטור למגזין האופנה המשפיע ביותר, שביכולתו לפנות לאוכלוסייה רחבה ומגוונת של קוראות. אופיו המסחרי של המגזין שהובילה וינטור סייע לה לשמור על תפוצה נרחבת של 10 מיליון קוראות בחודש ו-2,700 עמודי מודעות שנמכרו בו בשנה האחרונה בלבד. הצלחתו נעוצה בין היתר בניסיונה רב השנים ובאינסטינקטים המחודדים של וינטור, ילידת לונדון, בכל הנוגע לתרבות האמריקאית בכלל ולצורכיהן של הנשים האמריקאיות בפרט.

      כבר בגיליון "ווג" הראשון שערכה בנובמבר 1988, שעל שערו התנוסס תצלום של הדוגמנית הישראלית מיכאלה ברקו לבושה בז'קט של כריסטיאן לקרואה ומכנסי ג'ינס, התבלטה תפישתה הרחבה והנועזת של אופנה, בפרט על רקע זו המהוססת והשמרנית של קודמתה בתפקיד, גרייס מירבלה. בתוך זמן קצר הצליחה וינטור להפוך את "ווג" לכלי מרכזי ורב השפעה בתעשיית האופנה העולמית שבכוחו לקדם מעצבי אופנה צעירים, ביניהם ג'ון גליאנו, מארק ג'ייקובס וטום בראון, ולהכתיב סדר יום אופנתי. וינטור גם השפיעה על סדר התצוגות בשבועות האופנה הקבועים המתקיימים בניו יורק, לונדון, מילאנו ופריס, ודאגה שיתאים ללוחות הזמנים שלה ולצרכי המגזין, שכן אף תצוגה אינה מתחילה לפני שווינטור מתמקמת בשורה הראשונה.

      אולם בעוד המגזין משגשג הופנו חצים רבים לעבר אישיותה של וינטור ותפקודה כעורכת. היא זכתה לכינוי "וינטור הארקטית" בשל קרירותה, ונטען כי היא מטילה אימה על אנשים רבים בתעשיית האופנה העולמית. גל ההתקפות האישיות נגדה הגיע לשיאו לפני שנתיים, עם יציאתו לאקרנים של הסרט "השטן לובשת פראדה", עיבוד לספר שכתבה לורן וייסברגר, ששימשה כעוזרת האישית של וינטור. הסרט גולל את סיפורה של עיתונאית (בגילומה של אן האתאוויי) שמתקבלת לעבודה במגזין האופנה הניו-יורקי "Runway", תחת פיקודה של העורכת האימתנית מירנדה פריסטלי, שגילמה מריל סטריפ. דמותה של פריסטלי, שהתבססה באופן חופשי על זו של וינטור, הציגה אותה כאשה מרוחקת, כוחנית, קפריזית וחסרת רחמים.

      סרט המתעד את תהליך הפקתו של גיליון ספטמבר 2007 של "ווג" האמריקאי, שיוקרן בפסטיבל הסרטים סאנדנס בינואר, אמור להציג את דמותה של וינטור באור אחר, הוגן יותר מכפי שעשה סרט הקולנוע "השטן לובשת פראדה".

      מלונדון לניו יורק

      את מעמדה כדמות מרכזית ורבת השפעה בעולם האופנה ביססה וינטור בעמל רב. אביה, צ'רלס וינטור, היה העורך הראשי של עיתון הלונדון "איוונינג סטנדרד", והקדים את בתו כשזכה לכינוי הלא מחמיא "צ'ילי צ'רלי" בשל אופיו הקר. בגיל 15 החלה לעבוד כמוכרת בבוטיק "ביבה" הנודע בלונדון, ונהפכה תוך זמן קצר לדמות ידועה בחיי הלילה של לונדון בשנות ה-60. את צעדיה הראשונים בעיתונות האופנה עשתה כאסיסטנטית במגזין "הארפרס אנד קווין". באמצע שנות ה-20 לחייה עברה לניו יורק, ועל פי הביוגרפיה הלא רשמית שלה, "שורה ראשונה", שפורסמה בשנת 2005, עבדה בירחון לנשים "ויווה". שמה נקשר בין היתר לקומיקאי הבריטי אירק איידל ולעיתונאי ג'ון בראדשו, לפני שהחלה לעבוד בבית ההוצאה לאור קונדה נאסט בגיל 33. נישואיה לפסיכיאטר הילדים דייוויד שאפר בשנת 1984 נמשכו 15 שנה ונולדו להם שני ילדים. בשנים האחרונות היא מנהלת מערכת יחסים רומנטית עם המיליונר האמריקאי שלבי בריאן.

      ב-1988 מונתה לעורכת "ווג" האמריקאי, והחליפה את מירבלה, שכיהנה לפניה 16 שנה בתפקיד. היא נודעת בחריצותה ובשגרת החיים האינטנסיבית שהיא מנהלת. היא נוהגת להתעורר ב-06:00 מדי יום, ומספיקה לשחק טניס ולטפח את תסרוקת הקארה הקצרה, מסימני ההיכר המובהקים שלה, לפני שהיא מגיעה למשרד ב-08:00, חובשת משקפי שמש גדולים וכהים.

      באחרונה הוזמנה וינטור לארמון בקינגהאם שבלונדון, שם הוענק לה בטקס חגיגי תואר כבוד מטעם המלכה. אגב, בטקס היא לבשה דווקא חליפת שאנל מקולקציית סתיו-חורף האחרונה.

      תחליף רדיקלי

      האפשרות של פרישה כעת אינה נשמעת כה מופרכת, אחרי הכל. מלבד עניין החוזה, גם קודמתה בתפקיד, מירבלה, סיימה את תפקידה כעורכת בגיל 59. וכפי שצוטט מקור מקונדה נאסט בעיתון "ניו יורק פוסט" בחודש שעבר, "היא מרגישה שעשתה הכל ושהספיק לה".

      זו גם אינה שעתו היפה של המגזין. המיתון הכלכלי העולמי השפיע על מכירות מוצרי היוקרה, ועם ירידת המכירות צומצמו תקציבי הפרסום, מה שהותיר את המגזין בחודשים האחרונים דק יותר, למורת רוחה של וינטור. הפגיעה הגדולה מכל היתה כישלונם של שני פרסומים נוספים של קונדה נאסט, שעליהם פיקחה באופן אישי. הפצתו של מהדורת "ווג" לגברים קוצצה מעשרה גיליונות בשנה לשניים בלבד, בעוד העבודה על המגזין החדש "Fashion Rocks" הוקפאה לעת עתה.

      עם זאת, ייתכן כי גל השמועות יתברר בעתיד כצעד אסטרטגי מחושב, שנעשה כחלק מתהליך המשא ומתן המתנהל סביב חידוש החוזה שלה בקונדה נאסט.

      בסרט "השטן לובשת פראדה" הצליחה פריסטלי לטרפד ברגע האחרון את ניסיון הדחתה והחלפתה על ידי ז'קלין פולה, עורכת המהדורה הצרפתית של המגזין. אבל במציאות, המצב מורכב יותר. קארין רויטפלד נחשבת לעורכת הרדיקלית ביותר מכל עורכי המהדורות של המגזין.

      "ווג" הצרפתי בעריכתה דוחק הצדה שיקולים של פרקטיות או נגישות לאופנה שהוא מציג, בעוד שבמהדורה האמריקאית מוטל על וינטור לספק את צורכיהן של כל קוראות היבשת. בשערי המהדורה הצרפתית מעדיפה העורכת לשבץ תצלומים של מוסיקאים מזרם השוליים ודוגמניות צעירות על פני כוכבות הוליוודיות. וכפי שטען מקור בקונדה נאסט, במיוחד בזמנים קשים אלה, שבהם נדרשת הנהגה יציבה, "אין זה הזמן להחליף עורכת מנוסה ובעלת ידע רב בשוק האמריקאי בעורכת מאירופה שאינה מנוסה דיה לערוך סוג כזה של מגזין".