מזג האוויר העגמומי בפריז רק הוסיף לאווירה המתוחה ששורה בעיר עם פתיחת אירועי שבוע האופנה לגברים פריז. המצב הכלכלי השביר מאיים על כולם. האכזבה משבוע האופנה במילאנו בשבוע שעבר, בעיקר עקב ניסיונותיהם של הכרישים הגדולים ללכת על אופנה קלה לעיכול, הביא להכרה שכדאי לנצל את שבוע האופנה בפריז כדי להציץ קצת יותר בעבודות של אלו שרוח התעוזה עדיין פורעת את שיערם. מדובר במעצבים שאת העיצובים שלהם כנראה לא יהיה אפשר למצוא עוד רקע קט משוכפלים בזול בזארה, אבל כאלה שנותנים שואו שגרום ללב לפרפר.
פריז בינתיים לא מאכזבת. בליבו של הרובע ה-11 של פריז, שמרוחק ממרכז העיר וידוע בריכוזים בגבוהים של במהגרים שחיים בו ומקיימים יחסי תלות ושנאה עם הרפובליקה, הציגה המעצבת המעצבת הוינאית הצעירה אוטה פלוייה (Ute Ploier) את בגדי החורף הבא שלה.
ההזמנה המצוירת לתצוגה, שכללה רישומים סוריאליסטיים משהו, הייתה רק ההקדמה לפלא שסוגנן בתמיכתו של האוטוריטה, המעצב רף סימונס.
המוזיקה היתה עדינה, מלודית, מנוכרת ועתידנית. והדוגמנים הציגו לוקים שכללו חולצה מכופתרת, שקופה ומבריקה או קרדיגן בצבע קרמל בגזרת אוברסייז וסריגה א-סימטרית. אלה היו הפתיחה למשחק המרומז של המעצבת ששיחק בצללית ובמרקם הגוף הגברי. הליריות הנוגעת ללב של הקולקציה שהיתה בו בזמן גם מרוחקת, הגיעה לשיאה עם מעילים מינימליסטיים שזכו לשרוולים מעוגלים, חוצניים ותפוחים.
לעומת העדינות מווינה, הוויב שזרם בתצוגה של המעצב הקוריאני Juun J היה עוצמתי בכמה רמות. המופע התרחש בחלל כמעט חשוך לחלוטין (מה שגרם למוזמנים לא אחת לדרוך שלא באשמתן, על רגליהן של יפניות נעימות סבר ולבושות להפליא). באי התצוגה הרבים נדחסו לכדי דבוקה אחת צפופה כדי לא להחמיץ את אחת התצוגות המפעימות של השנים האחרונות. יסלח לי כריס ואן אש מדיור, אבל Juun השיג בתצוגה הזו את משחק הנפחים שהראשון מנסה כבר שנה וחצי להביא ל'דיור הום': מכנסיים מרובי קפלים באיזור החגורה, שנלבשו עם מעילים צמר רחבי מימדים בצללית רכה ורב שכבתית אך מדוייקת.
המראה של פריטים המלוטשים נע בין הצבאי למחוייט ומוטיב הרוכסנים היה בולט ומעניין. גם השכמיות המשובצות והענקיות ומסעירות שתחמו היטב את הצללית של הנערים דקיקי הגזרה, היו נפלאות. ולסיכום, הקולקציה הזו הייתה פשוט מושלמת.
התצוגה של דריס ואן נוטן, חביב התעשייה, הייתה מפגן כוח ענק שהתקיים בבנין הרשמי של המפלגה הקומוניסטית. כמות המוזמנים היתה ענקית ומסלול התצוגה היה ארוך ומפותל וניראה כמו מבוך. הקירות היו מלט חשוף, העיצוב רחוק מלהיות אטרקטיבי והאווירה הסובייטיתתעשייתית תאמה את הקולקציה של הגאון הבלגי. האפיל היה פרפי ותיקי אוברסייז מקנבס תרמו לאווירה הביורוקרטית והסגפנית. פלטת הצבעים נסבה על חום חרדלי, בורדו עמוק וטורקיז מהוה שיצרו מעין מדים אחידים.
הבלייזרים היו בעלי דשים גדולים ובולטים בסגנון שנות החמישים, המכנסים קוצרו ומכפלתם הובלטה. ואן נוטן התמקד בסגירות אלטרנטיביות לז'קטים ובבלייזרים עם חגורת מותן שהוצגו לצד בלייזרים בעלי רכיסה צידית בלתי רגילה. הנוסחה הגברית, שעירבלה מילטריזם דק ואקסצנטריות, הפכה למורכבת מתמיד.