פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      שיק באזור המוסכים

      לא כל התצוגות מתקיימות בלוקיישנים מפוארים. לירוי שופן סוגר את שבוע האופנה בפריז באווירת אנדרגראונד מלוכלכת. חלק ב'

      אין סוף ליצירתיות של מעצבי האופנה, וזה מתחיל עם הלוקיישנים שהם בוחרים כדי להציג את עבודתם. התצוגה של המותג השווה Attachment השייך למעצב קזויוקי קומאגאי התקיימה במקום יוצא דופן במיוחד – מוסך שנמצא במרכז הרובע השלישי, השיקי והצעיר.

      אווירת האנדרגראונד המלוכלכת הייתה בדיוק הדבר שהמעצב, מתלמידיו של יוז'י יאמאמוטו, חיפש והיא ביטאה את הלך רוחה של הקולקציה המרשימה שלו, שהיו בה מעילי עור משומנים לצד פריטי צמר בצביעת דג'רדה, מכנסיים רחבים שנלבשו עם מגפיים כבדים ובלייזרים שבמקום כפתורים נרכסו על ידי שרשראות כסף.

      האווירה סוגננה ברוח סצנת השוליים האירופאית, בעיקר בברלין, של סוף שנות השמונים. הדוגמנים, עם השיער הגזור באופן בלתי שווה, כמעט רצו על המסלול כשמוזיקת הטכנו הלמה בעוצמה. זה היה אגרסיבי לאורך כל הדרך.

      פאתוס במונמרטר

      המעבר לתצוגה של העילוי החדש, דמיר דומה (שהתראיין לוואלה! אופנה לפני זמן קצר), היה חד. לא רק שהאווירה אצל דומה הייתה שונה בתכלית, גם המיקום - אולם אירועים ישן ועמוס עיטורים, בשולי גבעת המונמרטר. המוזיקה שהתנגנה ברקע הייתה איטית, מאיימת ומלאת פאתוס, האוויר עורבל בעשן והמסלול היה למעשה רחבה מרובעת. זה היה קרקס הצללים של המעצב הצעיר (בן 27). כשהוא ממשיך את הסגנון המוכר שלו, הלביש דומה לתצוגת חורף 2009-2010 שלו, את הדוגמנים, בשכבות על שכבות של בד, תוך הדגשת אופיים הנוזלי והמשוחרר של הפריטים.

      הוא טשטש לחלוטין כל קטגוריה מצ'ואיסטית (בראיון לוואלה! אופנה הצהיר נחרצות שהוא דוחה את הסילואט הקלאסי הגברי) ושילב צמות בד כחגורות ופריטי מעטפת שרק חיזקו את ההרגשה שמדובר ביצירה שנראית קדמונית אבל מלוטשת עד הפרט האחרון.

      דיוק בשוק

      אחת התצוגות שחתמו את שבוע האופנה בפריז, בצהרי יום ראשון, ועוררו ציפיות גבוהות והמתנה גורפת, היתה זו של "דיור הום". ברחבה שלפני האולם שבו התקיים האירוע (רחבת שוק מקורה בימים כתיקונם) המתינו המונים – צלמי טלוויזיה, כתבים, סקרנים ולא מעט מפורסמים ובראשם קארל לאגרפלד, הפיגורה ומשקפי השמש, שמשך יותר תשומת לב מהאירוע עצמו.

      רבים ראו בקולקציה הזו קולקציית המבחן של כריס ואן אש, שבה הוא יוכיח או לא אם הנעליים שנכנס אליהן אחרי הדי סלימן, היו למידותיו. אחרי שספג ביקורות רבות על שלושת הקולקציות האחרונות שלו, ולא תמיד בצדק יש לומר, נראה שהפעם ואן אש הצליח להחזיר את בית האופנה להיכל התהילה.

      המוזיקה שחוברה במיוחד לאירוע על ידי מלקולם מקלרן (לכו תורידו, מדובר ברימיקס מחודש ללהיט האייטיזי שלו deep in vogue) קבעה מקצב דאנסי-ניינטיזי; הקולקציה, שנקראה "זוויות", נשענה על פלטה מונוכרומטית אבל הדגישה משחקים מקוריים על הבגד והעיצובים כללו חולצות עם צווארונים מורמים שכיסו את מחצית הפנים, מעילים נהדרים עם דשים א-סימטריים ודרמטיים, חולצות טי ארוכות שתפקדו כטוניקות מודפסות מעל למכנסי סקיני ואפילו חולצות מכופתרות שנרכסו על ידי סרטים ויצרו על הבגד מעין דוגמאות של משולשים.

      העבודה על הפריטים הייתה מדוקדקת באופן יוצא מן הכלל. כך גם המגפיים כבדי הסולייה, שנעלו כמעט כל הדוגמנים, הלמו את האווירה הצורנית ונראו כמו גרסת בית האופנה לד"ר מרטינס. כמו שזה נראה מכאן – דיור חזרו להיות ה-"trendsetters" החשובים של עולם האופנה הגברי. לוואן אש הגיעו כל התשואות שהוא קיבל מהקהל. והיו לא מעט מהן.