חגיגת הטראש מסתעפת

השבוע התפרסמו תמונות הקמפיין של מעצבת העל ויויאן ווסטווד לקיץ 09, קמפייין שווסטוד ליהקה אליו את מלכת הטראש האמריקאי והציץ, פמלה אנדרסון. הבחירה של ווסטווד באנדרסון היא fun טהור שממחיש עד כמה ווסטווד היא רעננה נצחית, שמקפידה לעניין ולהפתיע את עצמה ואת הסביבה לאורך שנים – תכונות של אשת אופנה מוצלחת אמיתית.

לפני הרבה שנים בלונדון, צפיתי בווסטוד מתארחת אצל דיים עדנה. המעצבת ישבה שם על הספה וסיפרה בשלווה שהיא כרגע לא לובשת תחתונים. הניגוד הזה, בין העובדה שווסטווד ניראת כדודה אנגלייה בעלת מראה מעט מבוגר וקצת ביישני, לאמירה הפרובוקטיבית בפריים-טיים היה מצחיק להחריד ופנטסטי.

בקמפיינים ובעיקר בקולקציות של ווסטווד תמיד היה ויהיה אלמנט חתרני, פרובוקטיבי ומוגזם עד כדי גיחוך. מוטיב האחוריים המרופדים שהציגה לפני שנים רבות, עקבי הפלטפורמה הגבוהים עד אימה שנעמי קמפבל נפלה מהם עד לכדי השתטחות על הישבן באמצע התצוגה, שמלות הערב מבדי משי בדוגמת משבצות, שנים לפני שאלכסנדר מקווין ואחרים עשו את אותו הדבר, והדוגמנים הגברתנים עם הגורמטים ושרשראות הזהב הענקיות בתצוגת בגדי הגברים במילנו בקיץ שעבר - הם רק חלק מהרעיונות האבסורדיים והמאד זכירים שלה, לאורך השנים.

לאורך הקריירה, ידועה ווסטווד כמי שרעיונותיה לעיתים קרובות מקדימים את זמנם והופכים מאוחר יותר למיינסטרים. חלק לא מבוטל מהרעיונות שלה או אינטרפטציה להם, הרבה פעמים מופיעים מאוחר יותר אצל מעצבים אחרים.

הפעם זה כניראה הניגוד בין הפרסונה של פמלה אנדרסון על הווייתה מוגזמת, שדיה המופרכים, שיערה המחומצן והזיהוי שלה כפצצת טראש, לאופנת העילית המתוחכמת שווסטווד מעצבת, הוא שקוסם לווסטווד ונותן לה השראה.
בתמונות ראשונות מהקמפיין שצילם יורגן טלר יש כצפוי פוקוס על החזה האדיר של אנדרסון, אבל גם תמונות נחמדות בסגנון ריאליסטי שבהם מצולמים גם ווסטווד ובן זוגה אנדרה קרונטאלר, כששלושתם, עם פמלה, נהנים מהשמש בעת חופשה משותפת לכאורה, משתעשעים בחדר כביסה וכדומה, כשכולם כמובן לבושים בבגדי המותג ויויאן ווסטווד (גולד, רד, אנגלומניה והקו לבגדי גברים).

כמה כיף זה כשאתה ובן הזוג שלך יכולים להרים טלפון לפמלה אנרסון, לשחק איתה קצת בחוץ, לשלם על זה הרבה כסף ואז לזכות בסדרת תמונות של אחד הצלמים המעולים הפועלים כיום, לאלבום המשפחתי ועל הדרך גם פרסמת את המותג שלך.

ניראה שהחוויה הביזארית בסרט של סשה ברון כהן, השאירה לאנדרסון טעם של עוד, לחוויות עם אנשים מתוחכמים ממנה שמכניסים אותה ליצירות שלהם כדמות ספק נלעגת אבל תמיד אייקונית. אל תתנו לזה להיפסק.