הדבר הראשון ששמו של המותג הברלינאי הצעיר מעורר, הן הזיות מבעיתות משיעורי האלגברה והגיאומטריה בבית הספר. למעשה מדובר במותג אופנה שווה במיוחד ששמו מורכב מראשי תיבות בלטינית QED של המונח "מה שרצינו להוכיח" (מש"ל ). המותג הוקם בשלהי 2006 על ידי שלוש בנות, שגילו במהלך לימודי האופנה שלהן את חיבתן המשותפת לצבע השחור, וחברו כדי ליצור אופנת גברים מינימליסטית ומאופקת.
לשלושת המעצבות, ג'וליה בגה, סימונה גבריאלי ויסמין מועלים, יש פטיש למקורות השראה מורכבים ומשחקיים. בקולקציה הראשונה בחורף 2007, הן חיברו כנושא בין דמויות מנוגדות למשל קומיקאי הסלפסטיק האמריקאי ג'רי לואיס ושחמטאי העל גארי קספארוב כדי ליצור מראה שאמור להתיך את הפורמליות הנוקשה והחסכנית שבדמותו של קספרוב עם העליזות של לואיס. יצאו מזה פריטים כמו עניבות ליצניות וסקיני ג'ינס חצופים לצד מעילים נוקשים ומהונדסים היטב, שהיו האלטרנטיבה האדג'ית לאופנת הפאנק המצועצעת והקיטשית ששוטפת את אירופה עד היום.
קולקציית קיץ 2009 של הבנות מסמנת תפנית בסקס אפיל של המותג. הבגדים רכים ואווריריים, יש חולצות טי דקיקות שמזכירות את המגמה שפתחו בה "אקנה ג'ינס", מעילי טרנץ' מקומטים, שימוש בבדים טכנולוגיים וסינתטיים שמחזקים את תחושת הניכור העירוני, וזוג מכנסים לבנים עם הדפסי דוגמאות שחורות וצפופות. כל אלו יש בהם כדי לעורר את הדכאון הקל ואת הניכור שמטרופולין מערב אירופאי יכול לעורר. בעיננו זה מרגש.
אם אתה אינדבדואלי
"אינטליגנציה היא סקסית" מצהירות המעצבות באתר שלהן, ומסבירות בצורה הזו את הרעיון שעומד מאחורי העיצובים המחושבים והעמוסים ברפרנסים ורמיזות ויזואליות להשראות שלהן.
הן פונות לנתח מסוים ואינדיווידואלי של מתלבשים, שלא מסתפק רק ביפה, אלא רוצה גם את החכם. מרטין מרג'יאלה ואן דמולמיסטר פנו פעם בדיוק אל הפרופיל הזה, בהצלחה השמורה רק לגאונים שהמציאו קטגוריה. האם שלישיית הבנות תשחזר את ההברקה או לפחות תתקרב לשם? זבמשת"ל - זה בדיוק מה שהן תצטרכנה להוכיח.