הנסיכה והעדשה

אני שוקלת להניח דוכן בפתח ביתה של דליה עשת ולחלק בו צמר גפן מתוק ותפוחים מסוכרים לאורחים, כחוויה משלימה ליריד האוצרות שבפנים.

פה אין כורסא שמתכתבת עם שולחן הקפה שלוחש באותה סקלת צבעים נשית לשטיח. אצל דליה בסלון מריונטות צבעוניות משתלשלות מהתקרה, מסכות נשף מוונציה מלכסנות מבט, על האצטבה מונחת בבושקה שנראה כאילו פוטמה עד שחרגה מעקומת הגדילה, על הקיר כומתת חייל עם עיטורי גבורה, עוד מפוזרים בחדר: טלפון חוגה מעוצב, מצלמות ישנות בשלל הגדלים ותמונה של מרלין מונרו אחת, שמנצחת על ההמולה. ערבוביה שגורמת להתרוממות נפש.

דליה, אמנית בת 71 , אשתו של מולה עשת, מחלוצי צלמי האופנה בארץ, עבדה כסטיילסטית לצילומי אופנה כבר בשנות השישים. "לאחר שפרשתי מהקריירה הקצרה שלי כמורה מחליפה, התחלתי לעבוד במעבדה בפיתוח התמונות שצילם מולה (המעבדה הראשונה הייתה אצלנו במטבח בבית, פיתחתי את התמונות על השיש והן התייבשו על החרסינות).

הכל היה מאולתר, לא היו סוכנויות דוגמנים ואם היינו רואים בחורה יפה ברחוב או בבריכה, אני הייתי ניגשת (ולא מולה, כדי שהיא לא תחשוב שהוא סתם מנסה להתחיל איתה) ומציעה לה לעשות טסטים. אח"כ התחלתי לעזור בסטיילינג של הצילומים (רק שאז לא קראו לזה ככה), הוספתי אביזרי אופנה ותפאורות לתמונות.

בזמנו, לא היו כמעט אביזרי אופנה מיוחדים בארץ והמעט שהיה לא ניתן לצילומים ללא תשלום. אז טסנו לחו"ל, בשבילי זו הייתה הפעם הראשונה בחוץ לארץ, קנינו אביזרים והקמנו מחסן אביזרים לצילומים אצלנו בבית".

"צילמנו לא מעט דוגמניות מפורסמות באותה תקופה: מיכאלה ברקו שהגיעה אלינו מבויישת בגיל 15 מלווה באמה, רונית יודקביץ', קארן דונסקי, ציפי רפאלי - אמא של בר, שהייתה לא פחות יפה מבתה, תמי בן עמי."

"באחת הפעמים צילמנו את הדוגמנית תמי בן עמי בהפקת אופנה לחנות שמתמחה בפרוות. תמי, שהייתה מאוד אמהית וחמה, הגיעה עם סירי אוכל שבישלה לצוות. וכששמעה שזהו יום הולדתי, שאלה אם כבר יש לי מעיל פרווה ואמרתי שלא. ואז היא שכנעה את מולה לקנות לי אחד, כי כל גברת צריכה מעיל פרווה. וכך עד היום יש לי את המעיל מפרוות מינק בארון, שמעולם לא לבשתי והיום זה כבר ממש לא פוליטקלי קורקט."

לצידו תלוי המעיל הדו צדדי שהיה שייך לאמי. היא לבשה אותו במשך שנים והקפידה כל אותן שנים לומר לאבי שהוא עלה לה חצי מהסכום האמיתי. עבורי הוא זיכרון מוחשי שנשאר לי ממנה".

"במשך תקופה ארוכה לבשתי וסטים שתמיד הוסיפו קריצה וצבעוניות לבגד ואני רואה שעכשיו זה חוזר לאופנה."







.

"אני לא אוהבת שנשים מתלבשות מצועצע ועם הרבה תכשיטים מנצנצים זה תמיד נראה לי כמו עץ כריסמס או הצהרת הון. לא צריך לענוד את המרצדס על הצוואר."






.

"התמונה הזו צולמה ביולי 57', ביום חתונתנו. אני הייתי בת 20 וקצת ומולה בן 23 (החברים שלי קראו לו הרווק הזקן). לא רציתי שמלת כלה גרנדיוזית ובחרתי בשמלה פשוטה ונוחה בצבע תכלת. התחתנו על גג הבניין שהוריי התגוררו בו בירושלים. ולמרות שהקיץ היה בעיצומו, החברים התל אביבים קפאו מקור ואמי חילקה לכולם צעיפים ושאלים להתעטף בהם."

"אשמח אם תחזור ההשפעה האתנית שאני מאוד אוהבת."