באה מהשקעה

תצוגת האופנה של קסטרו לקיץ 2009, שנערכה במועדון רידינג 3 בנמל תל אביב, סימנה במובנים רבים שינוי גישה. ההווה והעתיד מאתגרים. יש בהם מיתון ורשת שבדית פופולרית שתיכף תכנס לישראל ונושפת בעורף. המאמץ בהתאם אכן מורגש, אבל מתוך אגלי הזיעה שדרשו הכנת הקולקציה, התצוגה והקטלוג התל אביבי המלווה אותן, הסתמנה עונה מוצלחת.

יש פערים מסויימים בין קולקציית הנשים לזו של הגברים, אבל גם מכנה משותף. גם אם קווי ההשראה נלקחו באופן ברור ממעצבי על (D&G, גוצ'י ואצל הגברים מעט מג'יבנשי, מארק ג'ייקובס ודיור), אף אחד מן הטרנדים לא תורגם כפשוטו. בניגוד לרשתות כמו זארה, שגדולתן ותהילתן נגזרות מהיכולת לחקות באופן מיידי ומדוייק פריטים מן המסלולים ללא חוט מקשר בין הבגדים שמוצגים בחנות, אצל קסטרו נדמה שהעבירו הפעם את כל הקולקציה דרך איזשהו פילטר של חול ים ושמש ישראלית צורבת, שנתן לה מגע ייחודי, מהודק ומעניין. השנה גם הובלט בקטלוג (הנהדר! שצילם דודי חסון), האופי התל אביבי של הקולקציה.

את התצוגה פתחה, לקול המוזיקה של די.ג'י אביחי פרטוק, קבוצת הג'ינסים. מגמות עולמיות מחזירות את התהילה האבודה לדנים משופשף והקרוע וקסטרו בהתאמה הולכת באותו הכיוון. כמעט כל הזוגות שצעדו על המסלול היו בגוון תכלת–ירקרק חיוור, לעיתים קרובות בגזרת גזר או ברגל רחבה ועטויה בקרעים, זכר לניינטיז.

הביצוע הכללי היה טוב, אבל הגזרות לגברים סבלו ממעצור שמנע מה"מפשעה הנפולה" (Dropping crotch) להיות מספיק נוכחת.

בין בגדי הנשים, לקבוצת הקו האורבני שנשענה על הסיילור שיק היה מראה מטופל ופרקטי מאוד ולא היו בה יותר מידי קלישאות (לא נצפה אפילו עוגן אחד!). היא העבירה את תחושת החופש של עיר חוף דרך טי שירטים לבנות עם פסים אדומים, טוניקות שנראות כחולצות מכופתרות ענקיות או מכנסי ג'ינס בגזרה גבוהה במיוחד עשויים דנים דק וכהה (שאחיהם התאום מככב בקמפיין של D&G).

עוד קבוצה מוצלחת הייתה זו המכונה Japanese pop, שנתנה לטרנד פיג'אמות הסאטן של דולצ'ה וגאבאנה טייק חצוף ומרדני, שיצר שמלות קלילות בגזרת קימונו, עם הדפסים תואמים או חולצות במפתחים עמוקים וצבעוניות בוהקת.

רוב הביצועים היו טובים, אך בהתאמה לעבודת הריכוך המקומית, הקולקציה בכללותה לא סיפקה תחושה של התרוממות רוח. היא הורכבה מיותר מידי פריטים יום - יומיים שחוקים (אולי מתוך הנחה שבארץ מחפשים רק בייסיק). נפילות של מכנסי סאטן במרקם ג'ינס היו פסגה של המוניות ומראה זול, שגם שמלת בלון נהדרת בסגול מעוטרת עלי בד מרשרשים לא יכלה להציל.

כתמיד, מעצבי הגברים של קסטרו נתנו את האדג' שהיה חסר אצל הנשים. מעילי רוח עשויים ניילון בפוקסיה וכחול רויאל (בסגנון "דיור הום") נלבשו עם מכנסיים קצרים וקיציים, שריסנו את האפיל הסינתטי של הז'קט; מכנס ג'ינס בצבע אדום בוהק היה רקע הולם לחולצות טי עם בלוקים של צבע ונגיעות של ירוק – ליים – לוק שיצר תחושה של פאנק מסוג חדש. היו סריגים דקיקים במפתחי סירה רחבים, ששימשו את מיוצ'יה פראדה כדי לגלם גבריות פגיעה וקיבלו כאן פרשנות מעודנת ועירונית, שיש בה דיוק עיצובי לצד אווירה מאוד משוחררת ותל אביבית.

על רקע מוצלח שכזה, הקבוצה המכונה "טרופיקאנה" בלטה בחולשתה. צבעוניות של צהוב – כתום – חום והדפסים של דקלים, יצרו פריטים עמוסים, מטופלים מידי ומעט ילדותיים.

אבל את ההצגה גנבו האקססוריז, שהצטיינו הפעם באופן יוצא דופן. רמת הגימור נראית כאילו השתפרה פלאים והעיצוב הפנים את העובדה שפריטים משלימים צריכים להיות בעלי נוכחות. סנדלי עקב בחום קרמל או תיקי נשים גדולים ומפוספסים בשחור לבן, היו ההקדמה לאביזרים לגברים: נעלי 'פימסולס' עשויות בד בכחול, לבן ואדום; סניקרס גבוהות בגימור לק בצבעים מגרים של כחול רויאל, ירוק פיסטוק ואדום (שכנראה ימכרו רק בסניף קסטרו תל אביב); וגולת הכותרת: סנדלי גלאדיאטור מעוצבים היטב שנפקדו לחלוטין מן הנוף המקומי בשנה שעברה והפעם זוכים, לצד דגם סנדלים תנ"כים, למקום כבוד.

נשים:
ז'קטים: 159-499
מעילי עור: 599-1199 ש', מכנסיים: 99-499 ש', שמלות: 119-699 ש', חולצות: 39- 299 ש', תיקים: 90-349 ש', נעליים: 199-459 ש'.

גברים:
מעילים: 299-1199 ש', מכנסיים: 129-399 ש', סריגים: 139-259 ש', חולצות: 49-299 ש', נעליים: 159-649 ש'.