לעומת ההססנות והאיפוק שעומדים לאפיין את חיינו בתחומים שונים בעתיד הקרוב, מעצבי האופנה בעולם נותנים קונטרה בקיץ הקרוב, עם מיניות מוחצנת וגבריות בטוחה בעצמה עד אין גבול, לצד נשיות עם מוטיבים מוכרים.
אופנת הגברים מתאפיינת העונה בצבעים מלאכותיים ובוהקים. אחרי כמה וכמה עונות של ג'ינסים בכחול-כהה וצבעוניות מונוכרומטית, ניכרת תזוזה רצינית מהאפל, עם שני צבעים עיקריים, פוקסיה וכחול רויאל/כחול אלקטריק. אליהם מצטרפים צבעים זוהרים נוספים.
על בסיס המוחצנות הזו, בנה ריקארדו טישי לג'יבנשי חליפות שלמות בוורוד פוקסיה, שחור ושנהב, מכנסיים קצרים וחולצות תחרה שקופות לחלוטין ומתגרות. פרידה ג'אניני לגוצ'י (וכן, קולקציית הגברים טובה מזו של הנשים בכמה רמות) השתמשה גם היא במינונים גבוהים יחסית של ורוד בוהק, שביטא איזשהו צד היפי, צבעוני ומשוחרר. בדיור הום, שבאופן מסורתי דבקים בשחור, הציגו את גרסתם למגמה הבוערת והציבו את הוורוד הזוהר על ז'קטים ומעילי רוח עוצרי נשימה לצד כחול אלקטריק וזהב. כריס ואן אש יצר מסע עתידני (ולא בכדי נערכה הקולקציה בז'רדן דה ל'אובסרווטואר גן מצפה הכוכבים) והצבעים הזורחים שידרו חדשנות וכיוון פלאי.
פסטל זה למבולבלים
החיפוש אחר זהות צבע חדשה לא פוסח גם על בתי האופנה האמריקאיים. מרק ג'ייקובס אולי מציג קולקציות גברים מאכזבות ושמרניות לבית האופנה לואי ויטון, אבל עבור המותג שלו הוא שומר על חיות.
כתום-להבה וכחול-רויאל הם שניים מצבעי המפתח שלו הקיץ, שהשילוב ביניהם יוצר טון מעט ילדותי ונאיבי. איטאלו זוקאלי לקו הגבוה של קלווין קליין בחר באופציה הרדיקלית עם אדום לוהט וצהוב ניאוני, המפשירים את אופיו הטכנולוגי והקר של הלייבל.
אבל תרכיז צבעי המאכל הזה לא צריך לגרום לבעלי הזהות המינית המעורערת לחשוש. לרשתות ולרחוב ייקח זמן לעכל אותם. אז עד להתפרצות הגדולה (וכן, היא תגיע), למעט כמה סטיות, קסטרו וזארה שומרים את זה די בקטן.
גם בקולקציות הנשים נוטשים בתי האופנה את צבעי הפסטל של הקיץ הקודם, ומציעים צבעים עזים של קורל, כחול, אדום וצהוב, שמשתלב בסגנון המלחים שמובילים בעיקר דולצ'ה וגבנה. הטורקיז-הירקרק והקורל (שהוא מעין גרסה מרוככת של כתום סלמון), מככבים העונה בכל פריט לבוש במלתחה הנשית, כולל אקססוריז ונעליים. בעוד שהטורקיז מעורר התלהבות מוגבלת, דווקא לאופי החם, הלוהט והנדיר של הקורל, יש את היכולת לייצר תחושה של קיץ חדש.
ההשראות הללו הן ויזואליות פשוטות ונגישות, דולצ'ה וגבאנה כאמור, עם סגנון המלחים (הרבה עוגנים) או גוצ'י עם הלך רוח של מסע אקזוטי. קל לצרוך את הסגנונות האלה, ההמון יכול להתמסר אליהם בלי להזדקק לחשיבה מופשטת, ומנגד קל גם לרשתות האופנה המסחריות להתחקות אחריהם.